סגן דוסית במיל'

 

 

"מה יש לך לעשות במדרשה? מה את רוצה, להיות רב?! מה תעשי בצבא? אחד קפה, שניים סוכר! צבא זה לא לנשים! בטח שלא לדתיות! אז מי שומר על הילד כשאת באוניברסיטה? למה לא במכללה?

רבים מכם ודאי מכירים את השאלות הללו בצורה כזו או אחרת. כולן מגיעות מאותה עמדה ותפיסת עולם לגבי מקומה של האישה ומקומו של הציבור הדתי. מנותקים, מובדלים, מופרדים. בדומה לכך, ודאי ראיתם בשנים האחרונות את המודעות המעודדות אנשים "ללמוד עם אנשים בדיוק כמוך!" "קמפוסים נפרדים לנשים וגברים" "לגור עם אנשים דומים לך" ועוד כהנה וכהנה דרכים מקוריות ויצירתיות להשאר מנותקים מהחברה הישראלית ולשמור על "קדושת המחנה".

אני לא מזלזלת בכך. אני בהחלט מבינה את הרצון לשמור ולהגן על הדברים החשובים לנו כציבור דתי, המעוניין לקיים את דבר ה', לשמור על דברי תורתו ולעובדו מתוך יראה ואהבה. גם אני לא רוצה לאבד את הזהות הדתית שלי או לפגוע בחינוך ילדי. אני גם בהחלט מבינה את הרצון להפריד בין בנים לבנות, על מנת לשמור על הצניעות ולהתרחק מדבר עבירה. אני מבינה, אבל לא מסכימה. אני לא מסכימה כי אני חושבת שההתרחקות, ההתבדלות וההפרדה יוצרות את ההפך מדבר ה'. אני לא מסכימה כי אני חושבת שבזהירות רבה ובאמונה גדולה אפשר וצריך לשלב בין הרצון לשמור על קיום מצוות ולימוד תורה, לבין הרצון להיות חלק מעם ישראל, חלק יצרני, משפיע ובונה. אני לא מסכימה כי אני חושבת שלב ליבה של הציונות הדתית הוא השילוב העמוק, הכנה והחשוב בין "תורה" על כל רבדיה ו"עבודה" על כל רבדיה. אני לא מסכימה כי אני חושבת שהפתיחות ללמוד ולקבל את הטוב שבתפיסות עולם שונות, היא קריטית בשביל התפתחות והתקדמות. ולבסוף, אני לא מסכימה כי אני חשה שההתנתקות וההפרדה מולידות חוסר יכולת להתמודד, חוסר יכולת לגדול.

פרויקט הצעירים של נאמני תורה ועבודה, הנקרא "עת לעשיה" מגיע מנקודת המבט שתיארתי לעיל. איננו רוצים להיות רק עם אנשים "כמונו", להסתגר ולהתבודד תחת הכיפה הסרוגה והחצאית המתנפנפת. מצד שני, איננו מעוניינים לאבד את זהותנו הדתית-לאומית, להיטמע בחברה החילונית (או החרדית), המציגה תפיסת עולם השונה משלנו ולעיתים אף בזה לערכים שהם בסיסיים עבורנו. בפרויקט אנו מעוניינים להתמודד עם שני האתגרים הללו ולייצר פעיליות ומסגרות שמחזקות את הזהות הדתית, התורנית, האמונית, אך כחלק מהציבור הישראלי ומתוך פתיחות והקשבה ל"אחר". לכל "אחר" שיש לו מה לומר.החזון שלי הוא לחיות בבית רוחני עם קירות דקים. קירות שיגנו עלי מפני הגשם והיובש, אך יאפשרו לי להרגיש משב רוח רענן ושמש מלטפת. זה מה שאני מנסה לעשות בנאמני תורה ועבודה. מוזמנים להצטרף אלי.

אפרת גרבר ארן, רכזת צעירים, נאמני תורה ועבודה

כמה עובדות:

• בשנה הקרובה יוקמו תאי סטודנטים של נאמני תורה ועבודה בכל האוניברסיטאות בארץ. מוזמנים/ות!
• הפצנו 4  חוברות לצעירים העוסקים בחברה מעורבת צנועה, היחס למדינת ישראל, היחס לגוי, חירות אישית מול סמכות חכמים.
• אנו מקיימים מדי שנה ימי עיון, הרצאות ואירועים לצעירים בסוגיות אקטואליות ורלוונטיות בשיח הציבורי.
• השנה קיימנו שבת בתנועות הנוער, שלחנו שליחים ושליחות לסניפים עם פעולות על אהבת ישראל, היחס לחילונים, האתגר שבין מעורבות והתבדלות ועוד.