אין סיבה להניח שבתום המלחמה הכנסת גם תצליח לנהל את המדינה המתאוששת וגם לפתור את המחלוקות החברתיות בנושאי הליבה שבערו בנו בימים שלפני המלחמה. לצורך כך יש להקים 'אסיפה מכוננת לישראל' אשר תציע בהסכמה רחבה עקרונות וכללי יסוד למוסדות השלטון של מדינת ישראל
מלחמת 'חרבות ברזל' שנכפתה עלינו לא ייתרה את הצורך בפתרון הבעיות המהותיות שהעסיקו אותנו בשנה שעברה, בהתפרצות ששיקפה אתגרים שהצטברו לאורך תקופה ארוכה; היא רק העמידה אותן באור אחר, חידדה את החשיבות של שותפות הגורל שלנו, והבהירה את הדחיפות שיש ביצירת אמון בין הציבור והשלטון על בסיס הסכמות רחבות בדבר עתידנו המשותף.
הצעת 'אסיפה מכוננת לישראל' שזכיתי להיות בין מנסחיה ואותה אתאר להלן, ביקשה ליצור תשתית שעל גביה ניתן יהיה להתמודד עם מכלול הקולות והעמדות בחברה הישראלית, במתודה שתוביל ליצירת הסכמות כמטרה מוסדית מרכזית של המנגנון המוצע. זאת, על רקע ההבנה שהמאבק שהתפרץ סביב החקיקה המשפטית, משקף קצה קרחון של כשל בהתמודדות עם בעיות העומק שיש לנו כמדינה, משתי בחינות מרכזיות ששלובות זו בזו: מצד אחד, כשל בתפקוד מוסדות השלטון השונים והיחס בין תפקידיהם, ובו זמנית, מחלוקות חברתיות עמוקות בנושאי ליבה, שהמוסדות הקיימים אינם מצליחים להכיל באופן שיווסת את המתח החברתי או ייצר עבורם פתרונות.
כל הבעיות שהובילו אותנו ליצירת מתווה 'האסיפה המכוננת' עדיין איתנו, במישור החברתי, המוסדי והפוליטי. בעיות אלו, וגם המתחים הפנימיים, לא נעלמו בעקבות המלחמה, ולאחריה סביר שישובו ויתעצמו אפילו יותר. המלחמה ותוצאותיה הבלתי נמנעות, שכבר ידועות לנו באתגרי השיקום וההתארגנות מחדש, רק מדגישים את הצורך ליצור תשתית מוסכמת למערכות שיפעילו את המדינה, וסביבן יוכלו כלל האזרחים להתאחד. הלוואי שנזכה שהאחדות שזכינו לה בראשית המלחמה, בתחושה האיתנה שאין לנו ברירה אלא לעשות את המקסימום עבור כולנו – תיתן לנו את הכוחות להמשיך ולעשות זאת גם בימים קלים יותר. ואולם, התחזיות שצופות הקצנה של המתחים החברתיים עם תום המלחמה, הן נורת אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנה. עלינו להתכונן לאתגרים מורכבים בשיח האזרחי והפוליטי, ולבנות נתיבים שיאפשרו לנו לפרוק את המתחים מבלי שיעלו לרמות שייצרו בעיות חדשות.
במקביל, אין סיבה להניח שבתום המלחמה, הכנסת שלנו תצליח גם לנהל את המדינה המתאוששת וגם להתכנס להסכמות בנושאי ליבה. ייתכן אמנם שבבחירות הבאות נראה סוגים חדשים של התארגנויות פוליטיות, בריתות חדשות, או עקרונות שלא הכרנו, שינחו את השיחה שינהלו הנבחרים. עם זאת, גם אם יתברר שכך הדבר, האתגרים הרבים שלפנינו ידרשו מנבחרי הציבור עמל רב במיוחד על מנת לאפשר תפקוד יעיל של המדינה המתאוששת.
אני מאמינה שעקרונות היסוד של ההצעה עדיין רלוונטיים, גם אם בהקשר אחר משיכולנו לדמיין. בדברים שלהלן אבקש לתאר את התהליך שהוביל ליצירת ההצעה שלנו, את עקרונות הליבה של ההצעה, ואת הנקודות המהותיות שלדעתי חשוב שיהיו בתשתית של ניסיונות עתידיים, שבהכרח צפויים להבשיל לכדי הצעות קונקרטיות.
מתווה למנגנון
את קבוצת 'אסיפה מכוננת לישראל' הקימה וניהלה פרופ' נטע ברק קורן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מומחית למשפט חוקתי, שמחקריה מתרכזים בצומתי המפגש שבין משפט וחברה. במרץ 2023, כחודשיים אחרי התחלת הדיון בחוקים שהניחה הקואליציה והסעירו את המדינה, היא הציעה לחשוב בכיוון שונה מזה שבו התנהלו הדיונים השונים שחתרו למציאת מתווים לפתרון המשבר. הרעיון שסביבו התכנסה החבורה שיצרה את מסמכי ההצעה ליצירת 'אסיפה מכוננת', היה לשרטט מתווה למנגנון שיוכל לפתור את האתגרים המבניים שמכשילים את השיח הקיים. המטרה לא הייתה להצביע על ההסכמות שהחברה בישראל יכולה להגיע אליהן, אלא על המתודה שבה יכולה להיווצר ולהתקבל הסכמה כזו.
שבעת חברי הצוות לא התיימרו לייצג את החברה הישראלית אבל באופן בולט היה חשוב לכולנו ליצור צוות שאינו עשוי מעור אחד, ושיש בו קולות שונים ומגוונים שמביאים איתם, בנוסף לרוח ההתנדבות וההתגייסות האינטנסיבית לטובת תקווה אופטימית ומעשית למשבר שבתוכו היינו, גם עולמות תוכן וכישורים שונים. כך הצטרפנו לצוות בראשות פרופ' נטע ברק קורן: פרופ' חני לרנר, הרב יוסף קמינר, ד"ר יהודה מימרן, גב' גאדיר האני, פרופ' משה הלברטל, ואנוכי. יצאנו לדרך של סיעור מוחות, מחקר והתייעצות עם רשימה ארוכה של מומחים מתחומים שונים, וכתיבה.
התחזיות שצופות הקצנה של המתחים החברתיים אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנה. עלינו להתכונן לאתגרים מורכבים בשיח האזרחי והפוליטי ולבנות נתיבים שיאפשרו לנו לפרוק את המתחים מבלי שיעלו לרמות שיצרו בעיות חדשות
כעבור מספר שבועות, בערב פסח תשפ"ג, הגענו להשלמת טיוטה ראשונה שבה שיתפנו בדיסקרטיות כמה וכמה אנשים ממרחבים ישראליים שונים ומגוונים, קיבלנו הערות, והמשכנו לשפר ולדייק את הצעתנו על גבי מסמך מתומצת של 4–5 עמודים. כמה שבועות אחר כך התחלנו בסדרת שיחות ומפגשים עם גורמים פוליטיים שונים, בתקווה שהמערכת הפוליטית תבחר לאמץ את המתווה שלנו ולהשתמש בו כאפיק שיסייע בפתרון המשבר החברתי והפוליטי העמוק שבו נתונה הייתה מדינת ישראל.
השיחות הפוליטיות נמשכו לאורך כל החודשים הבאים ולאחר פרסום התוכנית שלנו בתקשורת בקיץ, הן היו דיסקרטיות פחות וכללו גורמים רבים ומגוונים יותר. אזרחים רבים ופעילים שונים בחברה האזרחית נחשפו לפרטי ההצעה דרך אתר האינטרנט שהעלינו (https://www.asefam.org/) שכלל, בנוסף להצעה המתומצתת, גם רשימה ארוכה של שאלות ותשובות מפורטות שנגעו לסעיפים שונים של ההצעה, לרציונל שהדריך אותנו, ולחלופות שלא בחרנו בהן. באתר גם נמצאים תיאורים של חברי הקבוצה וכונסו בו הפרסומים הרבים של התוכנית בכלי תקשורת שונים. כמו הרבה מאוד דברים שהמשך הטיפול בהם חיכה לאחרי החגים, גם הפרויקט הזה נותר תלוי באוויר כשהמלחמה פרצה. ואולם, הכלים שנבנו בו עשויים לסייע לנו כשניגש לשקם את המערכות הציבוריות אחרי המלחמה.
משבר מוסדי עמוק
מלכתחילה, תפיסת העולם שהנחתה אותנו הייתה שהמשבר סביב שאלת החקיקה המשפטית הוא שיקוף של משבר מוסדי וחברתי רחב יותר. ככל שהמחלוקת הפוליטית התרחבה והשפיעה יותר ויותר על השיח החברתי, כך התחוור שמחלוקות עומק שניתן היה להימנע מלפתור במשך עשרות השנים מאז שהוקמה המדינה, כבר לא ניתנות להדחקה. נדרשת לנו מסגרת שבה נוכל לקבל בהסכמה רחבה החלטות שיהיו תשתית להמשך הפעילות הפוליטית שלנו.
כך כתבנו בתחילת המסמך שחיברנו:
בחלוף 75 שנים, ישראל נמצאת בעיצומו של משבר חברתי ופוליטי חסר תקדים.
השבר החברתי התגלע כמעט בכל זירה, סדק את האחווה הישראלית, הייחודית והחיונית כל כך, ובא לידי ביטוי גם במשבר אמון חריף במוסדות השלטון ובדמוקרטיה עצמה. המוסכמות היסודיות ביותר בחברה הישראלית נפרמו. בלית ברירה, מתוך זעזוע עמוק ופתאומי, החברה הישראלית תרה אחרי מערך הסכמות חברתיות הוגנות, אחרי כללים ועקרונות יסוד, סביבם תוכל להתגבש מחדש.
ברקע לכך ובתוך כך, המערכת הפוליטית בישראל מצויה אף היא במשבר עמוק. מוסכמות בסיסיות אודות כללי המשחק הדמוקרטי נשחקו ומצויות כיום במחלוקת עמוקה. הכנסת אמנם אימצה לאורך השנים שורה של חוקי יסוד, אולם לא הסדירה את הליכי חקיקתם ולא השלימה את כתיבת החוקה הישראלית. בעשור האחרון חלה שחיקה מתמשכת במעמדם של חוקי היסוד נוכח נטייתן של קואליציות, משני צידי המפה, להטליאם בהליך חפוז על מנת לסדר מחדש את כללי המשחק הדמוקרטי לפי צרכיהן. חמש מערכות בחירות בפחות משלוש שנים ערערו את הנורמות הפוליטיות והובילו לאי־יציבות שלטונית חסרת תקדים, לאובדן עצום של כספי ציבור, להקפאה של חלק ניכר מפעילות הממשלה, ולאי אמון נרחב בין חלקי המערכת הפוליטית. גם כיום, לאחר כינון ממשלה חדשה, נבחרי הציבור בכנסת אינם מצליחים לגבש הסכמות רחבות בנושאי הליבה שבמחלוקת.
אם כן, מצד אחד, ישראל זקוקה בדחיפות לגבש הסכמה חברתית על עקרונות היסוד וכללי המשחק הדמוקרטיים. מצד שני, המשבר המתמשך במערכת הפוליטית מקשה על גיבוש התיקון הנדרש.
אנו מציעים מוצא מהמבוי הסתום: כינון אסיפה מכוננת, גוף ייעודי ונבחר, אשר יגבש את עקרונות וכללי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית בהסכמה רחבה של כל סיעותיו. גוף זה יניח את היסודות לפעולת רשויות השלטון, כולל השיטה שבה יתוקנו ויעודכנו כללים ועקרונות אלה מעת לעת. תוצריה המוסכמים של האסיפה המכוננת יובאו להערות הכנסת והציבור, ולאחר מכן למשאל עם ולאישרור הכנסת. הצעתנו אינה מונעת ואינה באה על חשבון הגעה להסכמה רחבה בסוגיית השינויים במערכת המשפט בעת הנוכחית. גם בהינתן הסכמה כזו, מדינת ישראל זקוקה לתשתית איתנה של עקרונות וכללי יסוד.
שורשי רעיון האסיפה המכוננת נטועים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובניסיון ההיסטורי והעדכני של כינון חוקות במדינות דמוקרטיות. בבסיסו ההבנה כי דמוקרטיה מושתתת על היכולת לנהל אי הסכמות בדרכי שלום, דיון ושיח. לשם כך דרושה מסגרת כללים ברורה ומוסכמת, בתוכה מתנהל הדיון הפוליטי ומתקבלות הכרעות. מטרת האסיפה המכוננת אינה להגיע לקונצנזוס בכל המחלוקות החברתיות בישראל, אף לא לגבש מדיניות בסוגיה נתונה, אלא לגבש הסכמה רחבה ובת־קיימא על כללי המשחק. האסיפה המכוננת אינה תחליף לכנסת, לממשלה, או לבתי המשפט. זהו פורום ייעודי לליבון וגיבוש עקרונות וכללי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, ובכלל זאת – ואולי חשוב מכל – כללים להמשך ניהול ויישוב המחלוקות בינינו. האסיפה המכוננת תגשר על הפער בין הצורך החיוני באמנה חברתית מוסכמת והמבוי הסתום אליו נקלעה הכנסת בייצור אמנה כזו.
כפי שהדגשנו, 'האסיפה המכוננת' אינה באה להחליף אף אחד מהמוסדות הקיימים במדינת ישראל, והיא גם אינה אמורה לקחת מהכנסת את התפקיד המכונן שירשה בראשית ימי המדינה, כשהאסיפה המכוננת הנבחרת החליטה להפוך את עצמה לכנסת הראשונה. הכוח החוקתי נותר בכנסת שתמנה את האסיפה המכוננת, וגם תאשר את החלטותיה בסופו של התהליך. לא מדובר בפתרון טכני למצב החוקתי, אלא בבחירה מהותית.
הניסיון העולמי מצביע על כך שניסיונות לבנות מסגרות כמו אסיפה מכוננת או אסיפות חוקיות, אף פעם לא מצליחים כשהמסגרות הללו מנותקות מהמערכת הפוליטית הקיימת. נוסף על כך קיים העיקרון הדמוקרטי שאינו מאפשר להתעלם מהכוח של המוסדות הנבחרים במדינה, שקיבלו מהאזרחים את הכוח לקיים את השלטון. מסיבה זו גם הצענו ששליש ממאה הנבחרים באסיפה ייבחרו ישירות על ידי סיעות הכנסת, בהתאם לכוחם היחסי. שני השלישים הנותרים ייבחרו בבחירות כלליות על ידי אזרחי ישראל, במנגנון בחירה של רשימות, שדומה במידה רבה למנגנון הבחירות השגרתיות לכנסת. בהצעה כללנו סעיפים שנועדו להוריד את אחוז החסימה ולאפשר מגוון של הסכמי עודפים ייחודיים למצב של בחירות חד פעמיות, שנועדו להרחיב את הייצוגיות של הגוף הנבחר, כך שככל הניתן כל אזרחי ישראל יהיו מיוצגים.
חתירה לקונצנזוס
מאה החברים הנבחרים לאסיפה אמורים להתחיל את פעילותם במסע למידה מעמיק ברחבי הארץ והחברה הישראלית, ובהיכרות עם מגוון הקולות והצרכים המוכרים להם ושאינם מוכרים. שלב זה נועד להרחיב את ההבנה של הנבחרים השונים את מכלול הצרכים והאתגרים שפעילותם נועדה לתת להם מענה. בשלב הבא יתחילו הדיונים בתוך האסיפה. בראשית ימי המדינה הרגישו מנהיגיה שיצירת חוקה תזיק למדינה המתפתחת יותר מאשר תסייע, ולכן העדיפו לאמץ את החוקה באופן הדרגתי באמצעות חוקי יסוד. כך נוצר מצב ייחודי בישראל, כאחת המדינות הבודדות על פני הגלובוס שאין לה חוקה שלמה כתובה. תוכנית 'האסיפה המכוננת' אינה קוראת לכתיבת חוקה, אלא מותירה בידי האסיפה עצמה את החירות להחליט אילו הסדרים יגובשו ובאילו נושאים ידונו. ההחלטות עשויות להיות מעטות ובסיסיות, ועשויות להיות רחבות יותר, על פי מה שיסתבר כאפשרי במסגרת גבולות הגזרה שייקבעו ועקרונות הקונצנזוס, כמו גם הצורך באישור במשאל עם וגם בכנסת.
עיקרון מהותי שעומד בבסיס רעיון 'האסיפה המכוננת' הוא חתירה לקונצנזוס. המנגנונים שבנינו ותיארנו בהצעתנו נועדו לוודא שכל אחת מהקבוצות שמרכיבות את האסיפה תזכה להשמיע את דעתה, וקבלת ההחלטות תתנהל באופן שלא מאפשר לאף קבוצה ניצחון דחוק. עדיפות תינתן לקבלת החלטות באופן שרוב מכל הקבוצות השונות תומך בהן, ולמצער, יתקבלו החלטות ברוב של שני שלישים לכל הפחות. כללים אלו נועדו להבנות שיח שמחפש את אפיקי שיתוף הפעולה וההסכמה כבר מתחילת הבירור המשותף והמחלוקת על ההסדרים השונים. במקרים שבהם הסכמה מלאה או כמעט מלאה אינה אפשרית, מבטיח מנגנון זה שהרוב לקבלת החלטה אינו מקרי או תוצר של לחץ נקודתי. הסכמה של שני שלישים מהחברים באסיפה (ששקולים לשמונים חברי כנסת) בהכרח מביאה בחשבון מגוון של צרכים ורצונות בחברה הישראלית, וחוצה את הקווים השגרתיים של קואליציה ואופוזיציה בפוליטיקה שלנו.
עיקרון מהותי שעומד בבסיס רעיון 'האסיפה המכוננת' הוא חתירה לקונצנזוס. המנגנונים שבנינו ותיארנו בהצעתנו נועדו לוודא שכל אחת מהקבוצות שמרכיבות את האסיפה תזכה להשמיע את דעתה, וקבלת ההחלטות תתנהל באופן שלא מאפשר לאף קבוצה ניצחון דחוק
מפאת מגבלות הבמה הנוכחית איני מפרטת מעבר לכך על ההיבטים השונים של פרויקט 'האסיפה המכוננת', וכאמור הדברים במלואם נגישים ברשת לכל מאן דבעי. דומני כי יש בדברים הקצרים כאן מספיק כדי להבין את קווי המתאר של התמונה הרחבה של החזון שביקשנו להציע, שאינו חזון של ערכים והחלטות, אלא חזון של מסגרת, שיכולה לאפשר לנו לברר את ערכינו כמדינה. איש לא מינה אותנו, ולא נטלנו לעצמנו את החירות לקבוע תכנים כלשהם, אלא רק להציע את המתודות והמסגרות שיכולות לחלץ את המדינה מהמשברים שידענו עליהם לפני חודשים ארוכים.
'האסיפה המכוננת' מטרתה להתגבר על השבר המוסדי והחברתי שעומד בבסיס המשבר הפוליטי שלנו. הייצוג המשמעותי לאזרחים, המעורבות האזרחית בתהליך הלמידה וליווי העבודה של האסיפה, וגם הצורך באישור במשאל עם – אמורים לסייע לתחושת השותפות של כלל האזרחים בתהליך כולו. החתירה לקונצנזוס מטרתה ליצור הסדרים שאינם פרי צורך פוליטי נקודתי או תוצר של יחסי כוח פוליטיים אקראיים, שמשמשים כלי נוסף במערכת המורכבת של חקיקה לקיום שגרת השלטון והחקיקה הקואליציונית. פעילות 'האסיפה המכוננת' כבועה שיש לה קשר למערכת הפוליטית אבל מתנהלת במקביל אליה ובכלים שונים, אמורה לאפשר לרשות המחוקקת להמשיך ולפעול, מבלי שתהיה משותקת בשל הצורך ליצור מערכת הסדרים שנוגעת בשורש המחלוקות החברתיות.
הצעה על השולחן
בשנה שעברה נדמה היה שאנחנו על קצה הצוק, והמחלוקות הפנימיות עשויות להפיל אותנו במורד. מאז הסתבר לנו שאפשר למצוא את עצמנו במצבים מורכבים ומסוכנים מעבר לכל מה שיכולנו לדמיין ועם זאת לא לקרוס. הלוואי שנצליח לקחת את הכוחות שגילינו בעצמנו ולהשתמש בהם לטובת תשתיות העתיד של כולנו במדינת ישראל.
העקרונות שהצגנו במסמכים שכתבנו עודם חשובים, ויכולים להוות קריאת כיוון לתהליכים שנצטרך להתמודד איתם כחברה וכמדינה. ההצעה להקמת 'אסיפה מכוננת' עומדת לרשות נבחרי הציבור שלנו כהצעה שכבר קיימת, וניתנת לתרגום להחלטות רשמיות בקלות יחסית, אם וכאשר ירצו בכך. היא יכולה להיות תשתית מוצלחת שלתוכה נוכל כולנו ליצוק את הדילמות הנוקבות שעומדות בפנינו.
אף אם יבחרו שלא לקבל את הרעיון במלואו, או שנזכה שהכנסת הבאה תהיה מפולגת פחות ותרצה לקחת על עצמה התמודדות עומק עם אתגרי החברה בישראל לצד ניהול המדינה השותף – הכלים שבתשתית ההצעה יוכלו להיות קריאת כיוון. כך ייצוגיות רחבה, חיבור למערכת הפוליטית תוך כדי יצירת נפרדות, וחתירה מהותית לקונצנזוס, בצירוף מידת ההעמקה שהחלקים השונים של ההצעה המלאה משקפים, יוכלו בעז"ה לעמוד לרשותנו גם בהקשרים נוספים.
ההקשר השתנה, והצרכים התגוונו והתרבו. השבר המוסדי שלנו נראה אחרת ממה שהבנו בשעתו, וגם הקרעים החברתיים, אבל הצורך במתודה שתעזור לנו להתגבר עליהם במקומו עומד. הלוואי שהצעתנו תהיה רפואה שקדמה לפחות לחלק מהמכות שניחתו עלינו, ויהיה בה כדי לסייע בתיקון.
_____________________________________
הרבנית ד"ר תרצה קלמן מנהלת את אתר יועצות ההלכה של נשמת בעברית, חברת סגל במכללת תלפיות, שותפה ליוזמת 'אסיפה מכוננת לישראל' ולמיזמים ציבוריים נוספים
