הרהורי בחירות/ תהלה נחלון
יש הרבה דברים רעים לומר על הבחירות הללו. על מות האידאולוגיות ועל היכולת של מועמדים לנהל מו"מ עם שלוש מפלגות שונות בתכלית. על מות הבושה, ועל המעבר של מועמדים ממפלגה למפלגה ללא כל תחושת מחויבות להצהרות והתחייבויות שנתנו יום קודם. על הסיסמאות הנבובות וקמפיינים מלאי שנאה והפחדות.
נדמה שהפער בין ההישגים המדהימים של מדינת ישראל בתחומי החקלאות, הביטחון, המדע והרפואה לבין העליבות של ההנהגה הפוליטית, מעולם לא היה גדול ובולט יותר.
אבל מתוך כל הקרקס המשונה והדי מדכא הזה, אפשר להבחין בדבר אחד, לא ענק, אבל בכל זאת מעורר תקווה. נדמה שמשהו מתחיל להיסדק במיגזריות החד משמעית שמאפיינת את החברה הישראלית כבר מספר עשורים וקורעת אותה לגזרי שבטים ואינטרסים.
משהו מתחיל להיסדק באוטומטיות של השיוכים השבטיים, בהנחה שאם אתה דתי-אז גם בטוח ימני- ובוודאי אדיש לנושאים חברתיים/זכויות אדם או מקבילתה : אם אתה חילוני – אז ודאי גם שמאלני- ובוודאי ליבראל ועוין מסורת. ואפשר להמשיך, אם חרדי- מסתגר תומך בהשתמטות ובקצבאות במקום עבודה וכן הלאה וכן הלאה.
חומת הסטיגמות מתחילה להיסדק לנגד עינינו כשבבחירות הקרובות יש רב חרדי שמוביל מאבק בעד עבודת חרדים, מועמדת חילונית שמתעקשת על מפלגה דתית, רב ציוני דתי וחרדי אמריקאי מבית שמש המתמודדים במפלגה שעיקר עניינה להתמודד עם נושאי דת ומדינה וממש לא מזווית דתית. ויש עוד.
אז אפשר להמשיך לטעון ש"הם לא מייצגים" ואפשר לעומת זאת לחשוב שאולי הציבוריות הישראלית הרבה יותר מורכבת ומעורבבת מהחלוקות הדיכוטומיות המקובלות. שיש הרבה אנשים שהם ימין מדיני ושמאל כלכלי, שהם חרדים אבל מאמינים שחייב להתרחש שינוי במגזר החרדי, שהם שמאלנים וחילונים אבל אופייה היהודי של ישראל חשוב להם למרות שאין כיפה לראשם, שהם דתיים ואפילו נוטים ימינה מבחינה מדינית אבל הנושא המדיני הוא משני אצלם לנושא החברתי.
והערבוב הזה, שבירת השבטיות הזו, היא התקווה שמשהו חדש יוכל באמת להתחיל. בריתות חדשות, ניסיונות חדשים להתמודד עם המצוקות המשותפות לכולנו. מצוקות שפעמים רבות מידי נדחות ומודחקות אל מול הנושאים "הדחופים" המפלגים אותנו כבר ארבעים שנה ומאפילים על כל נושא אחר.
אז אולי לא הכול רע בבחירות האלה. נכון, משחק הכיסאות והזלזול בבוחרים של חלק מהמועמדים מעורר בחילה, לעומת זאת איחוד של מגזרים שנראים מנוגדים מבחינה חיצונית וריצה משותפת של אנשים הבאים מקצוות שונים בעם ישראל, למען אותה מטרה נותנת תקווה. הדרך שלנו מאוסף קבוצות ומגזרים לציבור המסוגל להתאחד סביב נושאים קיומיים עוד ארוכה ומפותלת, אך אולי זרע התקווה לאיחוד השורות נטמן בימים אלו באדמת הכנסת.
הכותבת היא תהלה נחלון, יו"ר התנועה.
פורסם במקור ראשון.
