נאמני תורה ועבודת המקדש
כנראה שהנושא באמת בכותרות, אם גם בתנועת נאמני תורה ועבודה החליטו שהגיעה העת להניח על השולחן את הנושא הטעון הזה. מה זה טעון? כמו פצצה מתקתקת. זה הרושם המתקבל למקרא רוב מוחלט של המאמרים בקובץ 'דעות' האחרון. עורך הביטאון, אוראל שרפ, שיחד עם מנכ"ל התנועה שמואל שטח פקד בקיץ האחרון את הר הבית, מודה בהקדמה שנושא המקדש "תופס תהודה
ציבורית רחבה יותר בעת האחרונה בתוך הציונות הדתית", ולכן החליטה המערכת להקדיש לו גיליון מיוחד. חלק ממאמרי 'דעות' ראויים בהחלט להתייחסות נפרדת ומכובדת (שתיעשה בע"ה בשבועות הקרובים), כמו למשל סקירתו המאלפת של שרגא בר און על הגותם של הרצל, אורי צבי גרינברג ובוריס ש"ץ בענייני המקדש.
ציבורית רחבה יותר בעת האחרונה בתוך הציונות הדתית", ולכן החליטה המערכת להקדיש לו גיליון מיוחד. חלק ממאמרי 'דעות' ראויים בהחלט להתייחסות נפרדת ומכובדת (שתיעשה בע"ה בשבועות הקרובים), כמו למשל סקירתו המאלפת של שרגא בר און על הגותם של הרצל, אורי צבי גרינברג ובוריס ש"ץ בענייני המקדש.
ובכל זאת, אם יורשה, ולמרות ההערכה הרבה על עצם קיום דיון רציני בנושא, די משונה הכיוון החד-ממדי שתפס 'דעות' בסיפור הזה. לא מדובר במאמר אחד או שניים. בגיליון כולו לא נשמעת אפילו הווא אמינא לקבל כפשוטו את הציווי התורני 'ועשו לי מקדש', באופן הקורא לחתירה למימושו בימינו. יותר מכך. סריקה של הביטאון מקצה לקצה לא איתרה אפילו משפט אחד של מחאה על מניעת אפשרות התפילה מיהודים בהר הבית, שלא לדבר על קריאה להיאבק על כך. עמדת הכנעה כלפי המציאות המוסלמית בהר מאפיינת את הקובץ כולו.
ההטפה לציונות הדתית בגיליון היא חד משמעית – להתמיד בעמדה הפאסיבית בעניין ההר. ד"ר אבינועם רוזנק כותב שם: "העיסוק הנוכחי במקדש העתידי הוא בגדר של השחתת זמן עקר על אוטופיה שאין בה תועלת, והיא טומנת בחובה נזקים פוליטיים עכשוויים". "אין להרוס את מקדשו של האחר כדי להקים את מקדשי", מטיף גם הכותב משה מאיר, ומכריז ש"ההיסטוריה מונעת את הקמתו של המקדש". הרב שמואל ריינר מסכים גם הוא לשורה התחתונה של קודמיו, אך מסיבה אחרת: "יש סכנה גדולה ברצון לממש את הערגה [=לחדש את עבודת הקרבנות. א"ס] בלא הכשרת הלבבות".
מגדיל מכולם לעשות כותב בשם אור מרגלית, החושף את הקוראים לאגודה הקרויה 'הר קודשי', ומציעה אפשרות להקמת המקדש היהודי לצד כיפת הסלע. לכאורה טוב ויפה, אבל מיד מגיע ההמשך: מכיוון שלא יעלה על הדעת לדרוש מהמוסלמים לוותר על כיפת הסלע (המאמר מבלבל מעט בין מסגד אל אקצה לבין כיפת הסלע), מרגלית מניח כאקסיומה הכרזה עתידית של נביא יהודי על שינוי מקומו של המקדש בהר. כך הקמתו לא תדרוש חלילה את הזזת הכיפה אפילו סנטימטר. הוא רק פסימי באפשרות שהציבור יקבל את השינוי הזה בתוכנית היהודית המסורתית בעתיד הנראה לעין: "אפילו אם היה מגיע נביא, קשה לדמיין כי מישהו בימינו היה מקשיב לו. דרוש עוד תהליך ארוך של שינוי מחשבה אצל יהודים ומוסלמים כאחד".
אכן, דרוש שינוי מחשבה.
הכתבה פורסמה במקור ראשון