היום עודנו ומחר איננו (ירושלמי סנהדרין סוף פרק ב' וכו'), ערב ראש השנה, תשפ"ד

מצאתי דברים שכתב הרב ישראל מאיר לאו בכתב העת של המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון שבתל-אביב, שנת תשס"א, עמ' 1 ואילך, דברים שמאוד מצאו חן בעיניי, וחשבתי שמתאים להביא אותם (בקצת שינויי סגנון) לרווחת הציבור בימים אלו של ערב ראש השנה הבאים עלינו לטובה. וכך כתב הרב על המובא במסכת אבות ד' כ"ז, משמו של ר' יעקב: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, וגו'. הרב לאו מעיר כי במשנה קודמת מדבר ר' יעקב על העולם הזה שהוא רק מעין פרוזדור לעולם הבא, ושצריך אדם להתקין את עצמו לקראת כניסתו לטרקלין של העולם הבא; ואז הוא מבאר את תפקידם של שני העולמות הללו. ולאחר מכן הוא מעלה את השאלה: כיצד יתכן הדבר? האין כאן סתירה? לאיזה מן העולמות ערך יותר: שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, או שעה אחת מעולם הבא מכל חיי העולם הזה? הוא מותיב לה והוא מפרק לה כי לאמיתו של דבר אין כאן סתירה כלל, כי אם השלמה והעמדת כל חלק במקומו: העולם הזה הינו המקום והזמן היחידים לעשייה.

ואם תישאל השאלה, האם העשייה הזאת באמת כדאית ביותר? תשובתו היא, כי תשובה ומעשים טובים הם הם החשובים ביותר. כי העולם הבא הוא רק מקום לתת גמול ושכר למעשים הללו שנעשו בעולם הזה. ואם כן, המשנה הזאת באה לזרז ולדרבן את האדם באמרה: הן רק כאן בעולם העשייה ניתן לעשות ולהשיג הישגים משמעותיים, ועל כן הוזהר האדם שלא לבזבז לא את זמנו, ואל לו להחמיץ את ההזדמנות לעסוק כל שעה בתשובה ומעשים טובים, כי יש בהם ערך גדול יותר מכל חיי עולם הבא.

ואז מספר הוא סיפור נפלא על ר' ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר. ומעשה שהיה כך היה: בשכונתו של ר' ישראל גר סנדלר אחד, עני ומרוד, שעבד עד שעות מאוחרות בלילה.

לילה אחד עבר ר' ישראל ליד ביתו של אותו סנדלר, וניגש אליו ר' ישראל, ושאלו: ר' יהודי, השעה מאד מאוחרת וכל החנויות כבר סגורות, ובעלי המלאכה כולם כבר עברו לבתיהם! למה, אם כן, אינך חוזר לביתך והולך לישון? עד מתי תשב בבית המלאכה שלך ותעבוד כך? הסנדלר הרים נעל קרועה אחת ואמר לר' ישראל: רבי, כל זמן שהנר דולק בבית המלאכה שלי אפשר עוד לתקן.

מיד פנה ר' ישראל לעבר הישיבה ואמר לתלמידיו: לימוד גדול למדתי עכשיו מאותו סנדלר. לימדו גם אתם מוסר השכל ממנו. נשמתו של האדם הרי היא כנר ה', כפי שנאמר במשלי כ' כ"ז, "נר נשמת אדם". כל זמן שהנר דולק, כלומר כל עוד הנשמה בקרבנו, אפשר עוד לתקן. וזוהי תמצית משנתו של ר' יעקב במסכת אבות: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. כי פרק זמן שמנוצל בצורה יפה בעולם הזה שווה יותר מכל חיי עולם הבא, מאחר שרק בעולם הזה דולק אותו הנר, ורק כאן ועכשיו ניתן לעשות מעשה ולתקן את אשר יש לתקן. וזהו כמאמרו של ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב, "היום לעשותם" (דברים ז' י"א)? היום לעשותם ולא מחר לעשותם, היום לעשות ולקבל שכרם (עירובין כ"ב ע"א, עבודה זרה ג' ע"א). כי בעולם הבא אי אפשר לעשות דבר אלא להתענג או להצטער על מה שעשינו בעולם הזה. (עד כאן דבריו של הרב לאו, וראו את המשך דבריו המאלפים.)

ולדבריו הללו של הרב לאו נוסיף את אשר נמצא לקראת סוף פרשת האזינו (דברים ל"ב מ"ו-מ"ז) בקריאתו של משה רבנו ע"ש לבני ישראל ערב מותו, "… שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רֵק הוא מכם כי הוא חייכם, ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה". והנה על דברי המשנה בריש מסכת פאה "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וגו'" הוסיף ר' מנא, "כי לא דבר רֵק הוא מכם" (ירושלמי שם ב' ע"א). כי אכן הדברים החשובים- שאינם בבחינת "רֵק הוא מכם" הם אשר עלינו לעשות בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. וכמאמרם ז"ל: שוב יום אחד- שהוא תמיד היום- לפני מותך (אבות ב' י', וראו אבות דר' נתן פרק ט"ו, מדרש שוחר טוב פרק צ', ושבת קנ"ג ע"א. שענה ר' אליעזר לתלמידיו: שוב היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בעל תשובה.)

ימים אלה ימים קשים הם, יום יום ואתגריו, יום יום וניסיונותיו. אך ימי ראש השנה ימי חשבון נפש המה, וימי תשובה, כי אין לדעת מה ילד יום. ויהי רצון שיהיו ימים אלה סוף וקץ לכל צרותנו תחילה וראש לפדיון נפשנו. אמכי"ר

ד. שפרבר