איזוהי דרך ישרה?
, או שמא די בכך שינהג בהתאם לדרך התורה (לפחות לפי הבנתו) ואל לו לחשוש מפני "מה יאמרו הבריות".
01/08/2013
ידועה היא השאלה האם בהנהגותיו של האדם צריך הוא להתחשב גם בדעת הבריות, או שמא די בכך שינהג בהתאם לדרך התורה (לפחות לפי הבנתו) ואל לו לחשוש מפני "מה יאמרו הבריות".
ביטוי להתלבטות זו מצוי במחלוקת על הפסוק מפרשתנו (ראה יב, כח) "כי תעשה הטוב והישר":
"הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבה, וכן הוא אומר: 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם' (משלי ג, ד). רבי ישמעאל אומר: [אף] הישר בעיני שמים".
פרופ' אדמיאל קוסמן (במאמרו "הישר והטוב") כותב בצדק כי "פירושה של התביעה של רבי עקיבה להיות 'טוב' ו'ישר' נוגעת לענייני חשד-עבירה, ודבריו של ר"ע הם אזהרה לאדם שמוטל עליו לשקול היטב לא רק כיצד עליו להימנע מלעבור על צווי תורה אלא שעליו, תוך כדי כך, גם להביא בחשבון גורם נוסף: חשדם של הבריות. עליו לפקוח עין כי מעשים מסוימים שלו לא יתפרשו בציבור כמעשים אסורים – אף שמבחינה רשמית, מנקודת הראות של התורה והמצווה, אין בהם לכאורה כל דופי. לעומת זאת, רבי ישמעאל אינו מוטרד כל-כך מדעת הבריות, וסבור שהאדם יכול להיות פשוט וישיר בשיקולי המעשים שלו על-פי הדרכת התורה, ואינו צריך "להסתבך" בחששות ובשיקולים פתלתלים של 'מה יאמרו הבריות'. מכאן – ובעקבות דעת ר"ע – מתחדש ביטוי חשוב במסורת התורה שבעל-פה 'לצאת ידי הבריות'".
בסופו של דבר, יש לשאול כשיטת מי יש לנהוג: האם צריך להתחשב בדעת הבריות, כשיטת ר' עקיבא; או שמא אין צורך להתחשב בשיקולי ה"מה יגידו", או "מה יחשבו", כשיטת ר' ישמעאל.
נראה כי גם חכמים התלבטו בשאלה זו: יש שצידדו בשיטת ר' ישמעאל, ולמשל: "…הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל, שנאמר: 'כי תעשה הישר בעיני ה" (דברים כא, ט), ואין כאן טוב" (תוספתא שקלים ב, ב). ומנגד יש שצידדו בשיטת ר' עקיבא, ולמשל: "…שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר לב, כב) ואומר: 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם' (משלי ג, ד)" (משנה שקלים ג, ב). גם ר' יהודה הנשיא אומר: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם" (אבות ב, א; ומסבירים התוספות, נדרים כב: "לעושיה – להקב"ה, ותפארת לו מן האדם שבני אדם מקלסים אותו").
ייתכן שניתן לפשר בין שתי השיטות ולומר, כי האדם צריך להתחשב בדעת הבריות ולשקול כיצד מעשיו ייתפסו בעיני האחרים (כשיטת ר' עקיבא); ואולם, אם לאחר החישובים של "מה יגידו" מסיק הוא כי נכון וראוי לבצע את המעשה – אזי מוטל עליו לעשותו, הגם אם הדבר לא ימצא חן בעיני חלק מהאנשים (כשיטת ר' ישמעאל). אמנם השאיפה היא למצוא חן "בעיני אלהים ואדם", אך כאשר יש התנגשות בין השניים – אזי מציאת חן בעיני ה' קודמת.
