הנדון: אופן קבלת עמדת החמ”ד בנושא חיסון נגד וירוס הפפילומה human papillomavirus) HPV)
לאחרונה נשמעו קולות בקרב רבנים בציבור החרדי והדתי לאומי, בגנות מתן החיסון לנגיף הפפילומה, שהוכנס לשיגרת החיסונים של בנות ובנים בגיל התיכון בישראל לפי החלטת משרד הבריאות. לפי המפורסם בכלי התקשורת נטען כי רבנים ביקשו שהחיסון לא ינתן בקרב בתי הספר הדתיים. בין השאר פורסם ע”י אחד הרבנים[1]: “ודאי אין מקום לחיסון כזה באולפנא דתית, בהיותו בנוי על הנחת יסוד שהבנות שטופות בחטאי תרבות המערבית שבה נשים מפקירות גופן לגברים ולא ממתינות עד לחתונה. החינוך של אולפנות וחט”ב תורניים אינו מדריך לתרבות כזו, ולכן אין סכנה ריאלית המצריכה חיסון… ואם מישהי נופלת ח”ו עם כמה אנשים, זהו הסיכון האישי שחל עליה ולאו כל כמינה להכריח את כל האולפנא להתחסן בשל היותה חוטאת, ולהכתים את הלבבות במחשבות איסור”.
לפי פרסומים בתקשורת אף נענה משרד החינוך לבקשת בתי ספר מסוימים שלא לבצע אצלם את החיסון.
תנועת נאמני תורה ועבודה קוראת לחמ”ד להתנער באופן נחרץ מקולות אלו, המושתתים על בורות, הפחדה וגובלים בחוסר אחריות רפואית כלפי הנערות והנערים שיישמעו אליהם.
למרות הקישור שקיים אצל אנשים מסוימים בין הדבקה בוירוס לבין קיום יחסי מין, הנגיף עובר גם שלא דרך מגע מיני. יתרה מכך, מתן החיסון אינו מגן על הנערה/ת רק במצבו/ה הנוכחי, אלא לפרק זמן ארוך הרבה יותר, כאשר יתחילו להיות פעילים מינית בבגרותה (ולאחר הנישואים). עובדה מדעית היא כי מתן החיסון טרם תקופת קיום יחסי מין הינו יעיל הרבה יותר, ולכן העמדה המקובלת היא להמליץ על מתן החיסון דווקא בגיל תיכון. מתן החיסון לנערים/ות, לכן, הוא בבחינת פיקוח נפש ממש, ומי שמונע אותו פוגע בקדושת החיים.
הוירוס[2], בניגוד לאחרים, אינו “מפלה” , פוגע באופן סלקטיבי או מהווה עונש לפעילות מינית מופקרת. הוא קשור לפעילות מינית בכלל, ולכן כל מי שפעיל מינית- בכל גיל, ובכל מצב אישי- עשוי להיות חשוף לו, ולכן צריכה בהתאם לדעות השונות בקרב המומחים , להיות מחוסנת.
כתנועה דתית, הפועלת לפי ההלכה, אנו גאים לחנך את ילדינו במקום בו מחנכים לצניעות וחיי קדושה.
יחד עם זאת, ההחלטה בדבר יעילות החיסון אל מול סיכוניו וההסתברות לחולי צריכה להיות מסורה בידי מומחים רפואיים ולא בידי רבנים. אנו מודעים לדעות השונות הקיימות בקרב הרופאים ולכן, רק ועדת מומחים לתחום זה ראויה להחליט האם נכון לחסן או לא את בנות החמ”ד, בהתאם למצבן הרפואי.
בשאלה שכזו, כמו זו המונחת מולנו, ההלכה, המבקשת למנוע מצבי פיקוח נפש, מורה לנו לפעול ע”פ שיקולים רפואיים.
קשירה בין מחלות באברי המין לבין הפקרות מינית הינה בורות ובערות שפושה במחוזותינו בתקופה האחרונה, יחד עם הרצון לסלק מספרי הלימוד את פרקי הרביה בגלל טיעוני צניעות. מקרה כזה, בו רב מתיר לעצמו לפסוק להורים לסכן את בתם/בנם בגלל ענייני צניעות כאלה, הוא דוגמה לצורך להמשיך וללמד את תחום המדעים בשלמותו ללא צנזורה.
אנו קוראים לראשי החמ”ד ולהורים, שלא להכניס שיקולים זרים בבואם לשקול את הצורך הרפואי במניעת מחלות קשות, ולהימנע מהסתרת עובדות חשובות בשל החשש מ”צניעות” לכאורה.
בברכה
צוות החינוך של נאמני תורה ועבודה.
הדברים נכתבו ע”י חברת הצוות, ד”ר עינב מייזליש גתי.
תהילה נחלון, יו”ר, שמואל שטח, מנכ”ל
[1] הרב ברוך אפרתי, אתר סרוגים.
[2] וירוס הפפילומה האנושי (HPV) הוא וירוס שכיח באוכלוסיה הכללית. עד כה זוהו למעלה ממאה זנים שונים שלו, לכל אחד מהם מספר שונה והשפעה על חלקים אחרים בגוף. זנים מסוימים שלHPV , בדרך כלל 16 ו-18 יכולים לגרום ל- שינויים טרום סרטניים (CIN) בצוואר הרחם. הזנים מסוג 16 ו- 18 אחראים לכ- 70% ממספר החולות בסרטן צוואר הרחם מסוג תאי קשקש ול- 80% מהחולות באדנוקרצינומה של צוואר הרחם.
HPV באיברי המין מועבר במגע בעור, ובעיקר במגע מיני אך לא רק. גם נשים וגם גברים עלולים להידבק בנגיף. אצל מרבית האנשים הנושאים את וירוס ה- HPV לא יתפתחו תסמינים כלשהם והם לא יהיו מודעים כלל לכך שנדבקו ב-HPV. אצל אנשים אחרים ניתן להבחין ביבלות. לאחר ההידבקות, הוירוס יכול להישאר לא פעיל במשך שבועות, חודשים ולפעמים אפילו שנים.
נמצא, כי יעילות החיסון הניתן כיום כנגד הזנים הרלוונטים לוירוס גבוהה יותר לפני תחילת קיום יחסי מין ועל כן ההתוויה ממליצה חיסון בגילאים צעירים יחסית. החיסון מגן גם מסרטן הלוע, הושת, פי הטבעת והפין.
(בין השאר על פי המרכז הרפואי ע”ש סוראסקי, האגודה למלחמה בסרטן Sonnex et al., 1999 )
דבר משרד הבריאות אודות החיסון נגד נגיף הפפילומה: