גם ספר תורה שבהיכל צריך דובר/ת

 

 

 

ראש השנה למיסים, שחל לפני שבוע, מזמן חשבון נפש על השקעות כלכליות שנעשו בעבר.

בסוף 2006 מצאנו עצמנו עם עודף קטן בקופה של נאמני תו"ע.

בדקנו מה כדאי לעשות איתו.

הסתבר לנו שלכל האורתודוכסיה המודרנית על הגדרותיה השונות, אין ולו דובר מקצועי אחד. אם קורה משהו שקשור ליהדות, אין מי שישלח תגובה, מאמר, או אפילו יחבר בין העיתונאי לבין רב או ד"ר ציוני דתי מודרני. אלו הימים שעיתון "הצופה" היה קיים, "כיפה" היה אתר למכירת חמץ ורק לצוהר היה איש יח"צ, לא מעבר לכך.

התחלנו לגשש ובמעט הכסף שהיה, החלטנו למצוא סטודנט טרי ובתמורה לשכר סמלי וטלפון ישן שמישהו תרם, הוא יתחיל לחבר בין התקשורת לבין הציונות הדתית המודרנית.

עיקר עבודתו של הדובר היתה לדברר את הפעילות של התנועה, אך בנוסף הוא גם עשה הרבה "לשם שמיים": היתה לו רשימת רבנים ומידי פעם כשמשהו היה עולה הוא היה מכתת את דרכו במיילים וטלפונים ומתחנן על נפשו למצוא מישהו שיגיב.

לא משנה מטעם מי. העיקר שיהיה מלומד/ת או רב מתון שיביע עמדה.

זה הגיע למקומות רבים ושונים, כמו תגובות על אירועים מיוחדים, הצעות חוק, הכנה רוחנית לחגים וגם ל"ע לדברר את דבר פטירתם של אנשי תורה ועבודה כמו למשל, הרב עמיטל שלא היה מי שידע כיצד מעבירים ידיעה לכל התקשורת.

הוא עבד עם הרבה ארגונים אחרים ודיברר אלפי אירועים, מאמרים ותגובות. חמש שנים אח"כ הגיעו אנשים מוכשרים אחרים והמשיכו את מה שהתחיל.

התפקיד שלי בסיפור היה בדר"כ לכבות שריפות- למשל, כשהעלנו לאינטרנט מאמר של רב חשוב והעורך הצעיר של אותו אתר החליט לתת כותרת פרובוקטיבית אחרת. -לך תסביר לרב למה דבר כזה קורה ושאין כמעט מה לעשות.

היום, 7 שנים אח"כ, כמעט לכל ארגון יש דובר ומערכת יח"צ מסודרת ומקושרת. זה קרה בגלל התפתחות התחום אך גם בגלל ההתנעה הראשונית שנעשתה פה.

קולות נחבאים שדחפנו הפכו לארגונים עצמאיים מבורכים וכשעיתונאי צריך היום לדבר עם רב, הוא כבר לא מחפש רק מישהו עם זקן ארוך.

לפני כשבועיים קראתי את דבריו של עמנואל שילה, עורך "בשבע", על הרקע להקמת ארגון "דרך אמונה". לקורא הממוצע זה נראה פשוט, אך זה אינו כך כלל וכלל.

הטון של תחושת מיעוט, שבו הוא כתב את הדברים, מזכיר את הטון שהיה לנו לפני כמה שנים ולעיתים גם היום. בשביל להגיע למצב הזה היו דרושים המון סבלנות, יוזמה, וכן, גם כסף שנשאר בקופה.

אז, כשהתחלנו, הייתי בחוג ידידים מבית הכנסת בשיקגו וניסיתי להסביר לעשירי הציבור שלנו, מדוע חשוב להשקיע כסף ביחצ"ן. נראה לי שהיום, כבר לא אתקל במבטים שהיו להם אז.

בתקציב של השנה הבאה, התפקיד הזה כבר רשום "בילט אין".

בעולם שלנו, גם ספר תורה שבהיכל צריך דובר/ת.

אגב, אותו סטודנט טרי שהיה הדובר הראשון' הוא בני דורון שהיום התמנה להיות דובר מליאת הכנסת.