הרבנות הראשית – לשנות כיוון או להתנגש בקרחון
רב ראשי אחד זה נחמד, אבל ממש לא מספיק, מפני שהרבנים הראשיים אינם רלוונטים. אין מנוס מאימוץ של המודל הקהילתי-דמוקרטי לרבני קהילות קשובים
27/6/2014 1:14
בחירת רב ראשי אחד לישראל הוא תיקון חשוב, אבל קוסמטי ונקודתי. אם הרבנות הראשית לא תעבור רפורמה משמעותית, היא תחדל מלהתקיים. אם קברניטי הספינה העתיקה הזו, ימשיכו לתקן פרצות קטנות בדופן, ולא יפנו את החרטום לאופק חדש, הספינה תתנגש בקרחון ותטבע.
הרבנות הראשית לישראל הוקמה לפני למעלה מתשעים שנה. בעיני מייסדה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, תכליתה הייתה "לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום… לחזק התורה וכבודה על אדמת הקודש". קשה לחשוב על מוסד שרחוק יותר מייעודו כמו הרבנות הראשית לישראל.
מוסדותיה המרכזיים ומנגנוני הבחירה של הרבנים הראשיים, של מועצת הרבנות הראשית ושל רבני הישובים, עוצבו גם הם לפני עשרות שנים. כך גם המוסד של הרבנים הראשיים עצמם. מאז, שום דבר לא השתנה באופן בחירת הרבנים ובמבנה הרבנות הראשית. הדבר היחיד שהשתנה, לרעה, היה טיב השירות שהרבנות הראשית לישראל נותנת לציבור היהודי בישראל.
מסמל לקירוב לבבות ולהכלה של האחר, היא הפכה לגוף שנשלט על ידי רבנים חרדיים, אשכנזים כספרדים, שהפכו אותה לסמל של ניכור והתעלמות מכל מי שאינו חושב כמוהם. היא כשלה אפילו במתן השירותים הבסיסיים שהיא הייתה אמורה להעניק, כמו רישום לנישואין, כשרות ואחרים.
אבל חשוב וכואב מכך, היא הפכה ללא רלבנטית. הרבנים הראשיים לא רלבנטיים לאף אחד. רוב הרבנים המקומיים לא רלבנטיים לאף אחד, וכך גם רוב הרבנים האחרים. מעטים היהודים, חילוניים, אבל גם דתיים שיודעים בכלל מיהו הרב הראשי בעירם. מתי מעט פונים לרבנים שלא במסגרת שירותי הדת שאותם חייבים לקבל מהרבנות. הנכונות של רוב הרבנים לצאת ולהשפיע על ציבור שלא מגיע לבתי הכנסת, קטנה. הרבנות הראשית לישראל לא משרתת אף אחד.
חילונים רבים וגם לא מעט דתיים סבורים שהתהליך של שקיעת הרבנות הראשית הוא חיובי. הם סבורים שנזקה גדול מתועלתה ושמדינה יהודית יכולה להתקיים גם בלי רבנות מוסדית. חבל להשקיע בתיקונים הם אומרים, עוד מעט קט, עוד דחיפה קטנה, והרבנות הראשית לשראל פשוט תיפול מהצוק. אבל הם טועים. הרס הרבנות הראשית יהיה בכייה לדורות, ויכולות להיות לו השלכות שליליות רבות. עם זאת, שינוי משמעותי ברבנות הראשית, יכול להביא לשינוי מבורך.
שינוי כזה יכול להביא אימוץ המודל הקהילתי-דמוקרטי של הרבנות הראשית. על פי מודל זה, יבוטלו משרות רבני הערים ובמקומם ימונו רבני שכונות ויישובים. רבנים אלו, ייבחרו על ידי כלל הציבור היהודי בכל יישוב או שכונה, בבחירות דמוקרטיות מלאות. גם מועצת הרבנות הראשית והרב הראשי לישראל ייבחרו על ידי כמה אלפי רבני השכונות והיישובים.
המודל מציע גם לקצוב, לראשונה, את כהונתם של רבנים, לתקופה שלא תעלה על חמש, או עשר שנים. זאת לעומת המצב היום בו רבנים נבחרים לכהונה של (כמעט) כל החיים. באופן כזה, הרבנים שייבחרו, ברמה המקומית והארצית, לא ימונו על ידי פוליטיקאים אלא על ידי אלו שיצרכו את שירותיהם. כדי להיבחר הם יצטרכו להתאים לקהילה בה הם יכהנו ולדעת לדבר אליה בשפתה. גם לאחר בחירתם, וכדי להיבחר לכהונה נוספת, יהיה עליהם לעבוד קשה ולהנהיג באופן מסור ומשמעותי את קהילתם.
רב ראשי אחד זה נחמד. אבל ממש לא מספיק. כדי להציל את הרבנות הראשית צריך הרבה יותר. ואם לא עכשיו, לא יהיה מתי.
הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס' ומוביל את פרויקט 'רבנות ישראלית-דמוקרטית' בתנועת נאמני תורה ועבודה
