חופש, ערכים, קדושה
מרדכי יאושזון
1. נתבקשתי להתייחס ל'שחיקת המלאוּת הדתית בציבור הציוני-דתי מסוג זה הקורא את "דעות". אישית, איני מקוראיו הנאמנים של "דעות", כך שאיני יודע בדיוק את טיבו של "סוג זה". לכן דבריי כלליים וודאי שאינם אישיים.
2. קשה, ואולי גם מזיק, לענות לשאלות שנשאלות ממקום של חֶסֶר. ההסתכלות מהמקום של מה שאינו, מה שאיני, או מה שאיננו, נוטה אל שק החבטות, ומנגד – אל ייסורי המצפון. אלה מיתרגמים למועקות ולנוסחאות הצטדקות, ואינם פתח לתיקון. אנסה אם כן לפתוח מהכיוון של מה שיש ולא של מה שאינו.
3. בהקשר החברתי של בני האורתודוקסיה הליברלית יש חופש נשמתי. יש כנות. יש עידון מידות. יש מעט מאוד אידאולוגיות נוקשות מהסוג של "ארץ ישראל" (במלרע), ויש מעט מאוד כוויות, עומסים ו"כיווצים" על רקע דתי, מהסוג שמאפיין כל כך ציבור ישיבתי. נדמה לי שבאופן מעט פרדוקסלי, התופעה הזאת נובעת ממיעוט ההתנסות הדתית והחינוך חסר ההייררכיות.
4. בהקשר הזה המחנך פוגש פלטפורמה נפלאה: ילדים טובים (אם כי קצת ממושמעים מדיי), שעל אף שהסבירו להם שהם מורכבים ומשכילים מאוד, הם במובנים רבים תמימים באופן יוצא דופן (בהשוואה לכל נער חרדי או חילוני בן גילם) ופתוחים להתנסות דתית כנה.
5. אלא שאם ההתנסות הזו "מצליחה", היא גם הופכת לבעייתית. הנוסחה הבסיסית של הליברליות הזו דורשת (בקנאות מסוימת) עמידה על קו תפר די נוקשה ודי אידאולוגי, שמאפשר את "הלבשת" התורה והמצוות בגרסתן המאופקת על עולמו הפנימי של אדם מערבי מודרני. תהליך אותנטי של התנסות, פריצה וחידוש אינו יכול להתנקז אל תוצאה צרה הידועה מראש. כבר נאמר "ודגלו עליי אהבה" – במקום שבו פורצת האהבה מתקפלים הדגלים. אמרו חכמים: "אל תקרי דגלו אלא דילוגו".
6. "גשרים": גשר הוא סוג של טריטוריה ניטרלית. בדרך כלל נשקף ממנו נוף יפה. אך גשרים קיימים בעיקר כדי לעבור עליהם. האדם שחפץ בתנועה ובחיים (ומי לא?) יבקש, בצדק, לנוע הלאה.
7. במערכון חביב של "הגשש החיוור" מבקש פולי ז"ל בהאי לישנא: "מרק שעועית עם הרבה שעועית". יקשה המקשה: מה צורך לבקש שעועית במרק שעועית? מכלל הן אתה שומע לאו – יש מרק שעועית נטול שעועית. יש חיים דתיים שאין בהם אלוהים. אין כוונתי לאמונה כללית באלוהים או לשמירה על מצוותיו. כוונתי לנוכחות אלוהים. אלוהים שאליו מכוונים רגשות, פעולות ומעשים; אלוהים ששמו מוזכר בבית כחלק מעולמו, תקוותיו וביטחונו של הפרט הבוגר, ולא רק כמענה לשאלות הילד; אלוהים שנוכח בתפילה ובתורה; אלוהים שאינו רק אלוהי הילדים.
8.רצונם של אנשים כנים אינו במסגרת סוציולוגית ואינו בנוסחאות מרשימות. הרצון הוא בקרבת אלוהים.
9. באלוהים, בכל פריזמה שהיא, יש יסוד טוטאלי, פורץ, משהו מרחיק לכת, משהו שאינו נענה לנוסחאות שילוב מוכנות מראש. נוסחאות שכאלה שואפות לאזן ולהיטיב, אך למעשה הן מדללות את העוצמה הדתית למינון שבו היא הופכת ממתנה לנטל. מאלוקות לסוציולוגיה. מלב פתוח ומסור לשיחה תקינה. "הקלה", "מורכבות" ו"איזון" לא תמיד מיטיבים עם האדם. לעתים הם הופכים את פעולותיו לחסרות נמען ומטרה, ואת נאמנותו לעול ולהקרבה או למס חברתי.
10. שנאת חרדים איננה זהות דתית; כמוה גם אהבת דמוקרטיה, חוסר רצון להקל בדין (דינו של מי? של האלוהים), או אפילו הומניזם כן או רצון אמיתי לעזור. ערכים אינם תחליף מוצלח לאלוהים. אין בהם פָּנִים.
11. המקף-הציוני דתי בגרסתו הליברלית נראה בעיניי אנכרוניסטי בצורה שקשה לתאר. בסך הכול אנחנו חיים בעולם פתוח. זכויות נשים, מלחמה ברבנים חשוכים, קידום האמונה הדמוקרטית – את כל אלה אפשר לעשות מתוך עולמו התרבותי של חילוני או חוזר בשאלה. בהקשר של האדם המאמין, שבחר – עם כל הקושי – בברית עם אלוהיו: זהות שאינה נוגעת במוקדי האינטימיות הדתית – תורה, תפילה, מצוות, דבקות – מה היא?
12. האם הפלטפורמה הליברלית, כפי שתוארה בראש המאמר, אינה רלוונטית עבור הסוג המתואר של בניה מבקשי האלוהים? איני סבור כך. אפשר ונכון לתאר את התנועה הזו כמתרחשת בתוך הזהות הזו. אם ניזקק לשפת הדגלים, נוכל לצייר זאת כמין תנועת העמקה ב"דתי-ציוני", שמגלמת את חומריו מחדש במשהו דוגמת "חרדי-חילוני". שני קצוות אמיתיים במקום שתי תרופות מדוללות מראש. ה"חרדי" מסמן את ההימצאות בברית שכרת עמנו האלוהים בהר סיני. ה"חילוני" במיטבו מסמן את העגלה הריקה – ריקה באמת – פתוחה וסקרנית, קלת משקל ומצוידת בכנות ובאנושיות.
13. כמו בחיי משפחה, רק הברית העמוקה מאפשרת את האמון ואת החופש. "שפת אם" מאפשרת דיבור חופשי יוצר ואותנטי, שאינו מסרס את עצמו מראש.
14. בהקשר היהודי, הקומפלקס החרדי הוא (להבדיל מ"בנייה קלה" מודרנית) עולם עמוס, מגוון ורווי בניואנסים. זו תרבות. עולם "חדש", גם אם מתוחכם, מנומס ומנוסח, אינו עולם תרבותי. על תרבות אפשר להשקיף, לבקר ולקטר, מתוך מצוקות מובנות (גם כשהטון תקיף, תמיד זו נראית כמו בקשה סמויה לכרטיס כניסה שרק מישהו אחר, "בן בית" יכול להעניק).
15. אפשר גם לבחור בברית. הברית הקשה והמתסכלת היא המקום שבתוכו קורים הדברים. כשאתה באמת "בפנים", מה שתעשה זה מה שיהיה. מי קובע מי בפנים? אתה. בפיך ובלבבך לעשותו.
