דבר
העורך
וְהַמַּשְׂכִּלִים
יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, יג) – זה דיין שדן דין אמת לאמתו
וגבאי צדקה;
וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (שם) – אלו מלמדי תינוקות.
כמו מי?
רב מצאו לרב שמואל בר שילת שהיה עומד בגינה.
שְׁאלוֹ: "נטשת את נאמנותך (לתלמידיך)?"
הֵשיבוֹ: "הרי שלוש עשרה שנים שלא ראיתיה,
וגם כעת דעתי עליהם (על תלמידיי)".
(ע"פ תלמוד בבלי, בבא בתרא ח
ע"ב)
זיהוי גבאֵי הצדקה
כ'משכילים' ומלמדי התינוקות כ'מצדיקי הרבים' טומן בחובו היפוך מפתיע ומקורי: חינוך
אינו רק השכלה והעוסקים בצרכי ציבור באמונה אינם נופלים מדייני האמת לאמתה. אירועי
שביתת המורים הארוכה והמאבק המתמשך על עתיד החינוך בישראל, מעוררים עימם שאלות
רבות על ההיפוך הזה, ומותירים [גם] על כתפינו משימה קשה וכפולה – לעמול בגינה ובד
בבד לא לנטוש את נאמנותנו לחברה.
בדעות 35 בחרנו לעסוק בכמה
סוגיות הבוחנות את מידת הסולידריות החברתית של הציבור הדתי, שנתעוררו ביתר שאת גם
במהלך מאבק המורים: הרב ד"ר חיים בורגנסקי מתייחס בהרחבה להדים שעורר מכתב
שכתב בראשית השביתה במסגרת 'פולמוס השביתה' במערכת החינוך הדתית; ד"ר משה
מאיר כותב על ההזדמנות לשידוד תפיסת הלמידה, בעקבות השבתת ההוראה הפורמאלית בבתי
הספר; נתנאל בוכניק קורא לבחינה מחודשת של
תפקיד ההורים במערכת החינוך, תוך עיון במסורת ההלכתית; ושמולי
בינג משוחח על המאבק ומטרותיו, מנקודת מבט חינוכית וחברתית.
בחלקו השני של הגיליון
מוצגות שתי יוזמות חדשות המגלמות העמקה של הסולידריות החברתית: אלישבע
מיליקובסקי סוקרת את הפעילות ההתנדבותית למען פליטי דרפור ומתייחסת גם להיבטיה הדתיים
והמוסריים; ותניא ציון-וולדקס מתארת את יוזמת 'קהילת
צדק', הפועלת לחיזוק הקשר בין אורח חיים יהודי למעורבות חברתית.
בהמשך לדיון בשנת
השמיטה, בוחנת יעל רוזנמן את הכרעת בג"צ האחרונה בעניין היתר
המכירה, ועומדת על הידלדלות כוחה של הציונות הדתית במועצת הרבנות. יונתן
בן הראש מסכם את הכנס "בין חרד"לים לקונסרבדוקסים", על הגדרת גבולות
בציונות הדתית.
עוד בגיליון תגובתו של
הרב דוד ביגמן בדיון התמשך על "העקרות ההלכתית" –
תגובה רביעית ואחרונה בסדרה; ומכתב מרגש מאת הורים לילדה על מקומן של בנות בטקסים
הדתיים בגן הילדים.
בברכה,
אבישי בר-אשר
