דבר העורך
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר:
'קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה'
וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ
וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
"הִשָּׁמֶרלְךָ" – הֱוֵיזָהִיר שֶׁלֹא תִּמְנַערַחֲמִים;
שֶׁכָּלהַמּוֹנֵעַ רַחֲמִיםמוּקָשׁ לְעוֹבְרֵיעֲבֵירוֹת
וּפוֹרֵק עוֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. (ספרי על דברים טו, ט)
המסורת מספרת על התעלמות רווחת מן האזהרה החמורה שבפסוק זה, ומציבה אותהכעילה לתקנת הפרוזבול שתיקן הלל הזקן. כמסופר, בעקבות תקנה זו שבו בני העם להלוותזה את זה בלא חשש לאבדן כספם כתוצאה משמיטת הכספים (משנה, שביעית י, ג). ההסברהמקובל תולה את תקנתו המהפכנית של הלל במידת הרחמים שגילה כמנהיג כלפי אביוני עמוומייחס לו גם מידה רבה של שיקול הדעת. הדרך המעשית היחידה שעמדה בפניו לשיקום רגש החמלה החברתי, התבססה על שידודהמנגנונים הכלכליים שמחייבת התורה עד לניסוח הסדר כלכלי חדש, שנודע לדורותבמהפכנותו.
עם זאת, תקנתהפרוזבול אינה חפה מביקורת ושוברה בצידה. לא זו בלבד שהיא עשויה לעורר בציבורתחושה של זילות מסוימת מצד מערכת המשפט (בלשונו של האמורא שמואל 'עלבון הדיינים'; בבלי,גטין לו ע"ב), אלא שהיא גם מנציחה כניעה היסטורית להתרופפות רגשות החמלהוהרחמים בחברה. מחירה המוסרי גדול, שכן היא מסייעת לעקוף את ההתמודדות האישית עםקריאת האביון, בלי להציע מנגנוני איזון שיבטיחו כי לא נמנע רחמים.
במורכבות זו אנו מנסים לגעת בדעות 33, המוקדש לשנת השמיטה, לקראת שנתתשס"ח. אריאל פיקאר מעורר תמיהות עלעצם ההתאמה בין רעיונות השמיטה ובין מערכות החיים המודרניים; מאיר תמרי מבקר את העיסוק המועט בשמיטה וברעיונותיה ומציע כמה הצעות מעשיות ליישוםבכלכלת ישראל; לאה שקדיאל מצביעה עלהשביעית בתור הזדמנות לשינויים חברתיים במערכי הכוחות החברתיים; דוד גליקסברג בוחן את זיקתו של משטר שמיטה הקרקעות לצדק החלוקתיואת המתח ביניהם; מרדכי בר אור מתאר את מערכת היחסים בין אדם ואלוהיו המשתקפת במחזור השביעית, בסיפור גןעדן ובתיאור הכניסה לארץ; וחגית מימון נעזרת בשיטת פֶּרְמָקַלְצֶ'ר לתכנון סביבתי כדילהבין מחדש את החיבור הסביבתי למקום שהשמיטה משקפת.
בפתח הגיליוןמתפרסמים דברים לזכרו של הרב שג"ר מאת אריאל סרי-לוי. במדור האמנות מופיע מאמרה של הדסה גולדויכט, בעקבות התערוכה'יחיד ויחד', המעוררת שאלות כלליות על אמנות יהודית בימינו. יקיר אנגלנדר מראיין את הרקדנית רננה רז בשיחה על החיבור בין רוח, חומר ומקורות היהדות.
בחלק האחרון מובאיםתגובתו של הרב דוד ביגמן למאמרו שלד"ר דניאל רוזנק על 'העקרות ההלכתית', שפורסםבגיליון הקודם, ועוד כמה מכתבים בעקבות מאמר זה, המוסיף לעורר הדים רבים.
לסיום, אני רוצהלאחל הצלחה רבה לחבריי במערכת המתחדשת בהמשך הפקתו של כתב העת.
בברכתשנה טובה לקוראינו,
אבישיבר-אשר
