"להיות גבר" – מושג שאינני מצליח להבין
ירמי סטביסקי
הרב ירמי סטביסקי הוא מנהל תיכון הימלפרב ירושלים
החינוך לגבריות מהווה אתגר עבור מחנכים רבים. הגבריות הינה מרכיב לא מדובר במיוחד בתוך תהליך ההתבגרות והחינוך, למרות שפעמים רבות היא נתפסת כמושג מובן מאליו. בבית הספר התיכון, המושג "להיות גבר" – מהווה סופרלטיב חד משמעי, עם הקשרים ברורים; אך עם זאת, התבוננות הנובעת ממקורות היהדות מחלצת משמעויות אחרות מן המקובל בקרב בני הנוער. הרב ירמי סטביסקי מבקש להבין את המושג שאולי איננו כל כך מובן מאליו
המושג הרווח היום בלשון החבר'ה בבתי-הספר הוא "להיות גבר". איני מבין מושג זה. אולם, אם הכוונה היא לאדם שהוא חזק באופן מוחצן, הרי שהמושג הזה זר לעולם הערכים היהודי. התורה משתמשת במילה 'ז֪כ֪ר' כדי לתאר מציאות ביולוגית. מובן אמנם כי למציאות ביולוגית זו יש השלכות לא רק על מבנה גופו של האדם, אלא גם על תחושותיו והתנהגותו. הציפייה של החברה להתנהגות "גברית" מסוימת היא אכן מעין ניסיון של החברה ליצור מערך ציפיות להתנהגות גברית, מצד אחד, ולהתנהגות נשית, מצד שני. אך אין ספק שהציפיות האלו משתנות כל הזמן: בעשורים הראשונים של המדינה לא היה מקובל לראות חיילים בוכים ליד קברים; היום מקובל שגם החיילים "הגבריים" ביותר בוכים.
אם ננסה בכל זאת לראות מהי העמדה של המסורת היהודית בנושא "הגבריות", נראה באופן ברור שהציפייה של היהדות מגברים שונה מזו של החברה הסובבת אותנו. כיצד היהדות רואה את הגבר ה"אולטימטיבי"? ייתכן שאפשר להשתמש בדימוי של ריבונו-של-עולם, הקב"ה הוא המלך, הוא השולט והוא החזק. ובכל זאת – ואולי דווקא בשל כך – הגמרא במסכת סוטה מבהירה לנו כי יהודי (או לצורך העניין, יהודייה) מתנהג ברוך ובחמלה:
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו" – וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר כי: "ה' אלהיך אש אוכלה הוא"?! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" – אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא" – אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" – אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא" – אף אתה קבור מתים".[1]
נוסף על כך, העמקה בתולדות עם ישראל מלמדת כי באופן גורף, היו כמעט כל מנהיגי ישראל ביישנים ונחבאים אל הכלים. כך משה, אשר ניסה בכל כוחו להיפטר מתפקיד המנהיג, וכך גם דוד.
הנקודה המפתיעה בהגדרת הגבריות בעולמה של היהדות באה לידי ביטוי באירוע הנישואין החגיגי – דווקא במקום החגיגי, האופטימי ומלא האהבה, טורחת ההלכה להציג בפני הגבר היהודי רשימת משימות שעליהן מוטל עליו לעבוד כל ימי חייו. בכתובה מתחייב הבעל לאשתו: "ואני על דברתי, בעזרת ה', אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס אותך ואשא אותך כדרך גברים יהודיים, העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשיהם באמונה". אם כן, נראה כי בעולמה של היהדות, ה"גבריות" באה לידי ביטוי בגמילות-חסד ובקבלת אחריות לשלומה הכלכלי של המשפחה ולסיפוק "שאר, כסות ועונה" לאשתו. בסיס ההגדרה של הגבריות מתבטא ביכולת של הבעל להתחייב ולדאוג לאשתו.
בפיוט המפורסם שבני עדות-המזרח אומרים בחודש אלול נכתב: "עמוד כגבר והתגבר להתוודות על חטאים". בעיני הפייטן, היכולת לכבוש את הבושה ולבקש סליחה על עוונות היא פעולה "גברית". התייחסות זו מנוגדת לתפיסת הגבריות המוחצנת והבוטה המקובלת היום. "הגבר" עומד לפני הקב"ה, מלא בושה, צער ורוך, ומבקש סליחה מריבונו-של-עולם; הוא מבטיח לעדן את צדדיו הבוטים, היצריים והאגרסיביים.
ואולי הנקודה החשובה ביותר היא כי מאז חרם דרבנו גרשום, היהדות ההלכתית מצפה מהגבר היהודי שירסן את הנטיות הדרוויניסטיות הטבעיות שלו וידבק באשה אחת. מודל זה סותר באופן טוטלי את המודל של ה'דון ג'ואן', שאינו רק רודף נשים – אלא אף מנצל אותן. יצירת מערכת יחסים של דבקות בין גבר אחד לאשה אחת היא האתגר הגדול ביותר בחיי הנישואין.
ולנקודה נוספת: מלבד העובדה שכל בן הוא "בן", כלומר, שייך לקולקטיב הקרוי "בנים", הוא גם אדם פרטי בעל מורכבות אישית ומאפיינים ייחודיים שאין לאף אדם אחר בעולם. ישנם סוגים שונים של "בנים": יש האוהבים לשחק בכדורגל ויש שאינם אוהבים זאת; יש האוהבים את המסגרת הצבאית ויש כאלה המתקשים לתפקד בה; יש המחצינים את הגוף שלהם ויש המצניעים אותו; יש המרגישים בנוח בחברת בנות המין השני ויש הנבוכים מהמפגש עמן.
אסור לכפור בעובדה שבנים שונים מבנות ושישנן התנהגויות המאפיינות דווקא בנים ולא בנות, אך בד-בבד, יש צורך לאפשר לבנים מרחב גדול של התנהגויות נורמטיביות. לרוב, טוב שהאדם חש בנוח עם עצמו ועם נטיותיו האישיותיות. לעתים, הבחור הדואג והאכפתי עלול להיתפס כנוהג בתכונות "נשיות". אולם, ייתכן שדווקא הוא שיהיה רגיש יותר למחויבות שיתחייב לה בכתובה.
ועוד, עלינו לאפשר לתלמידים לחיות עם השניות שקיימת בתוך כל אחד מאתנו. בתוך כל גבר וכל אישה קיימות סתירות פנימיות: אנחנו חזקים וגם חלשים, גיבורים וגם פחדנים, רוצים להיות לבד וגם ביחד, רוצים לספק צרכים גופניים וגם צרכים רוחניים; מסתבר שלאברך ה"מצויין" עשויים להיות יצרים חזקים מאוד ושללוחם ביחידה מובחרת עשויים להיות פחדים גדולים.
התודעה הראשונית של כולנו היא תודעה חד-ממדית. אולם, בשלב מסוים של חיינו, האני הפנימי שלנו מערער על החד-ממדיות הזאת. עלינו לאפשר לתלמידים לחיות עם השניות הקיימת בתוך כל אחד מאתנו. לעתים, מורכב פאזל הנפש מחלקים רבים, המעשירים את עולמנו הרוחני. יש ללמד את התלמידים כי אישיות רב-ממדית אינה תקלה – אלא עושר רוחני.
רגשות הם דבר חשוב והם משפיעים על המעשים שלנו. הציפייה הבסיסית מהאדם היא כי ירגיש חיבור משמעותי למצוות שהוא מקיים. ואף-על-פי-כן, היהדות נוהגת להתייחס פחות לרגשות ויותר למעשים: "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". אין זה משנה תמיד כיצד האדם מרגיש. התורה מצפה ממנו לבקר חולים, ללוות מתים ולפרנס את משפחתו בכל מקרה שהוא. החברה שלנו שמה דגש גדול מדי על ההרגשות, על החיבורים לרגש ולעצמיות ועל המודעות העצמית. פעמים רבות, גם הציפיות מחיי הנישואין בלתי אפשריות למימוש. אך אולי אם נדאג להתנהג כמצופה מ"גברים יהודיים" – נחוש כולנו טוב יותר.
