הזרם ההולך וגובר של צעירים דתיים העוסקים ביצירה אמנותית לסוגיה מעלה איתו בעיות רבות, מהן שאלות אופרטיביות הנוגעות במגבלות ההלכתיות של העשיה האמנותית, ומהן שאלות תיאורטיות שעניינן במישור העקרוני. בדברים הבאים ננסה לעמוד על כמה הבחנות יסודיות הנחוצות לשם עיצוב הגישה העקרונית כלפי מקומו ומעמדו של החינוך האמנותי במסגרות הלימוד של החינוך הדתי.
אל מול הפניית העורף של החרד"לים מערכים ליברליים ומודרניים, ואל מול חציית הקווים האדומים של היהדות ההלכתית בקרב התנועה הקונסרבטיבית, מבקשת האורתודוקסיה ליברלית לשלב בין העולם הדתי לבין עולם הליברלי, מתוך נאמנות להלכה ומתוך קשב עדין לאתגרי העולם המודרני. המאמר יעסוק בהבחנה בין הזרמים ביהדות היום.
אכילת בשר הותרה בתורה, ובהזדמנויות רבות היא אף בגדר מצווה. כך באכילת קורבנות, בשמחת החגים לגביהם נקבע: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (פסחים קט, א), ואף מדי שבת בשבתו "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ).
אולם למרות זאת ההיתר לאכול בשר איננו מובן מאליו. המאמר ינתח את שיקולי המוסר ביחס לאכילת בשר ממקורות היהדות.
בחשיבה האקולוגית בת זמננו מקובל להבחין בין שתי תפיסות: אנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם במרכז, וביוצנטרית, הרואה את הטבע כמרכז של הבריאה. בהגות היהודית הקלאסית מתחדדות שתי הגישות ובאות לכלל מחלוקת מפורשת.
שאלת מעמדם של הומוסקסואלים ולסביות והיחס אליהם עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי חדשות לבקרים. הדבר נובע מן ההעזה של יחידים להיחשף ברבים, תופעה הידועה בציבור בכינוי "יציאה מן הארון", ומיזמותיהם של ההומוסקסואלים, כקבוצה המתאמצת ליצור מסגרות תמיכה הדדית, לעצב מחדש את דעת הקהל, ולפעול לקידום זכויותיהם האזרחיות והחוקיות כדי להשלים תהליך של התקבלות מלאה בחברה.
