למוטט את חומות הזרות שבין ישראל לתורתו
לפני שנים מספר, בהיותי נער, פורסמה במדור הסאטירי של אחד העיתונים הגדולים מודעה שטילטלה אותי, עוררה אותי והותירה בי זעזוע עמוק. ההקשר היה סערה רבתי שהתחוללה סביב ענייני דת ומדינה והוויכוח על מקומה של תורת ישראל במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אינני זוכר את פרטיה של אותה סערה תורנית (תרתי משמע), אך זכורות לי היטב מילותיה הציניות של אותה מודעה הקוראות "וקח חלקנו בתורתך"…
ימים רבים עברו עלי במחשבות על הטרגדיה שבאמירה הזו. עד כמה העמיק והחריף השסע שבין עם ישראל לתורתו, עד כי יהודים מוכנים לומר בפה מלא, כי הם מעוניינים לוותר על מקומם בתורה ואינם רוצים חלק ונחלה במסורת היהודית. ברי היה לי, כי אין מדובר בכפירה בעיקר או באפיקורסות, ואין כאן אמירה אידיאולוגית כלפי נותן התורה, אלא רק תחושה של מיאוס כלפי השחיתות, הסיאוב, הפוליטיזציה, הכוחניות והכפייה, שהפכו פעמים רבות לחלק בלתי נפרד מכרטיס הביקור של מוסדות הדת בישראל, ועל דא קא בכינא.
מאז אותו היום, גמרתי אומר כי אעשה כל שביכולתי לשינוי התווית הזו ואפעל במרץ לגילוי פניה המאירות של הדת היהודית, כך שיתמעט כמה שאפשר הרצון להתנער ממנה, ירבה כוחה ויתרחב מקומה. אף על פי שידעתי שלא עלי המלאכה לגמור, חשתי שאין אני בן חורין להיבטל הימנה ותרתי אחרי שותפים למוטיבציה הזו.
הצטרפותי לתנועת נאמני תורה ועבודה, והשותפות בפרוייקט שירותי הדת של התנועה, היו תוצאתן הטבעית של התחושות דלעיל. תחת קורת הגג של תנועה זו, מצאתי שותפים ושותפות נקיי כפיים וברי ללב, החפצים בראש ובראשונה להרים את קרנה של התורה בעם ישראל. בנועם ובסובלנות, פועלת התנועה להפיכתם של שירותי הדת בישראל לנגישים יותר, מאירים יותר ורלבנטיים יותר. מתוך מחוייבות ברורה וחד משמעית להלכה, המקפידה על קלה כחמורה, ובה בעת מתנגדת בתוקף לכפיה ולכוחנות, שואפת התנועה למוטט את חומות הזרות שקמו בין ישראל לתורתו. המודל אותו אנו מקדמים מעודד את עם ישראל, אנשים נשים וטף, להצטרף לקהילות השונות, לראות בעצמם חלק מן המורשת ומן המסורת היהודית, וכך למעשה להרחיב את מעגל השותפים בניהולם של חיי הדת במדינת ישראל. המדינה תתקצב ותחזק את הקהילות השונות, והן אלו שינהלו בעצמן את חייהן הדתיים, ויחליפו אט אט את הממסד הדתי הבעייתי הקיים היום. אנו מאמינים כי רק מודל שכזה, המושתת על כוחה של הקהילה, יהפוך את מדינת ישראל ליהודית יותר ואף לדמוקרטית יותר. אין בלבי ספק, כי בכוחנו לעקור מן הלב את התפיסות שבבסיס אותה מודעה שראיתי בנעורי, וביכולתנו לשוב אל המצב בו משתוקק עם ישראל את מילות התפילה "ותן חלקנו בתורתך"!
הרב אילעאי עופרן, רב קיבוץ יבנה
כמה עובדות:
- התנועה עמדה בחזית המאבק למען רב ראשי ציוני בירושלים, יצירת פתרונות בסוגיית הגיור, ייצוג נשים במועצות דתיות, יצירת מודלים להסדרת מחלוקות בנושאי דתיים חילונים, עידוד הסכמי קדם נישואין, ועוד.
- נושאים אלו כללו יצירת שיח ציבורי ופעילות משפטית, לוביסטית וחינוכית.
- בימים אלו, התנועה מקדמת את 'המודל הקהילתי' ליצירת דמוקרטיזציה בשירותי הדת.
- חוברת מפורטת וסרטון הסברה ניתן למצוא באתר התנועה.
"מה יש לך לעשות במדרשה? מה את רוצה, להיות רב?! מה תעשי בצבא? אחד קפה, שניים סוכר! צבא זה לא לנשים! בטח שלא לדתיות! אז מי שומר על הילד כשאת באוניברסיטה? למה לא במכללה?
זה היה לפני חמש שנים. הגדולה שלי הייתה בגן חובה, ואנחנו, כמו כולם, נדרשנו להכריע לאיזה בית ספר לשלוח אותה. עמדו בפנינו שתי אפשרויות. האחת, בית ספר המתנהג כפרטי, קטן ואינטימי , עם 20 ילדות בלונדיניות בכל כיתה, שנבחרו (כלומר הוריהן נבחרו) בקפידה במיונים וראיונות. בית ספר עם המון יחס אישי, וחשוב מכך: המון השקעה בנושאים שחשובים לנו מאד – בתפילה ובלימוד תורה. בקיצור, תורני. האופציה השנייה הייתה הממ"ד השכונתי. בית ספר מצויין, עם מגוון תוכניות מכל מיני סוגים. אבל, ענק ונטול אינטימיות, ובעיקר כדרכם של ממ"דים – מאד מגוון. ילדים מבתים דתיים 'רגילים' יחד עם בתים מסורתיים, מעורבים, עולים, ותיקים. בקיצור, ממ"ד. 
לפני מספר חודשים, כאשר פנה אלי אוראל שרפ אותו הכרתי מזה זמן רב, וביקש ממני להצטרף לחברי המערכת של העלון "דעות" אותו הוא עורך, אודה על האמת שהדבר בא לי כהפתעה. ההפתעה נבעה גם מגילי הצעיר, וגם מהעובדה שאני אדם פשוט שלא מעורב בגדולות. אפילו לתנועת "נאמני תורה ועבודה" אינני משתייך, ורק לפרקים שמעתי על פעולות ועניינים אותם היא קידמה. מלבד זאת, לידתו והורתו של "דעות" הוא בירושלים, ואילו אני נולדתי, גדלתי ועדיין גר, בתל-אביב. "מה לי ולעלון "דעות"?", כך שאלתי את עצמי…
אני נמנה עם ותיקי תנועת "נאמני תורה ועבודה", אפשר לומר, כמעט עם דור המייסדים. עזבתי את התנועה כאשר חלק מאנשיה הצטרפו למימ"ד. חזרתי אליה בשנים האחרונות, עם ההנהגה הצעירה והדינאמית שלה. 
אני מאמין שבבסיסה היהדות היא אוסף של רעיונות מהפכניים: מונותיאיזם, צלם אלהים, משפחתיות, שבת וימים טובים, אהבת הרע, עשות צדקה ומשפט, הלכה. כיוון שרעיונות חדשניים וטובים משנים את העולם, הצליחה היהדות לשנות את העולם.
כבר מימי חטיבת הביניים עלתה בי ההרגשה שתורת ישראל , שעל ברכיה גדלתי ואת מצוותיה אני מקיים, מוצגת פעמים רבות באור גזעני, שוביניסטי ואף אלים. מיצג זה של התורה לא עלה בקנה אחד אל מול הערכים שעליהם חונכתי – שמירת הלכה וערכי התורה כגון "ועשית הישר והטוב", "צדק צדק תרדוף", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד. 
"מי את"? שאלה מגוחכת: אני שרה קמפלר, סטודנטית לתקשורת ומדעי המדינה בבר אילן. תשובה מדוייקת להפליא אך חלולה להחריד. האם שמי, או תחום לימודיי מעיד על מי שאני, מעיד על תכונות האופי שלי או על מידת הקשר שלי עם הקב"ה? לא. אך בעולם אקדמי אובייקטיבי, תשובה נטולת אופי, נטולת דעה פוליטית וניטרלית היא זו שמקבלת את מלוא הנקודות. בשפה אקדמית, מצויים אנו בעידן פוסט מודרני נטול שייכות והגדרות. ובעידן כזה מי רוצה להתמגזר? רבים לא מעוניינים להיות עם הכיפה על הראש, לחפש מניין בקמפוס בזמן ההפסקה, או להיות זו שלובשת חצאית ארוכה. הם חשים כי מתיש לשמור מצוות ומעייף להתבדל. הרי אחרי שמשרתים יחד עם עמ"י על כל גווניו בצבא, למה שהדת תפריד בינינו דווקא בלימודים? 
