אפשר לראות שיעקב מתכונן לגרוע מכל כשהוא מבין שהוא ועשיו הולכים להיפגש. יעקב מכין טקטיקה לריכוך של עשיו, מתפלל לה', עושה כל מה שאפשר כדי להבטיח את שלמות משפחתו ורכושו ואז מגיע המפגש עם עשיו, שבפשט נראה שמסתיים בחיבה ולא באלימות.
יעקב נמצא בסיטואציה לא פשוטה אבל דבר אחד הוא כביכול לא לוקח בחשבון. את האפשרות שעשיו לא יפגע בו. שזה יהיה מפגש תמים וטוב בין 2 אחים שלא נפגשו הרבה זמן.
מתי פעם אחרונה עשיתם משהו מעל המצופה מכם? רבקה היא הדמות שלנו לחסד אמיתי. חסד עם אדם ועם בהמה, חסד שנעשה הרבה מעבר למצופה במציאות
אברהם אבינו היה מכוון לשמוע את דבר ה'. לשנות את מציאות חייו, לעזוב את משפחתו, מולדתו – רק בעקבות דבר ה'. זאת גדולה אמיתית לשמוע קריאה במציאות – ולהיענות אליה. ננסה, בוודאי בימים לא פשוטים אלו, להיענות לקול שקורא לנו – ולעשות דברים טובים למען עם ישראל ומדינת ישראל
לעתים תפיסת עולם מתונה או מכילה עלולה להיתפס בעיניי אנשים כתפיסת עולם פשרנית, כזו המוותרת על חלק מערכיה או כזו שאינה מתאמצת על מנת לממש אותם בצורה שלמה. רושם זה מוטעה. לתפיסות מתונות שדרה אידיאולוגית רחבה ועומק רוחני ועל אף שעמדותיה מורכבות הן גם נחרצות ועקביות. אל מול שיח המבקש להקצין עמדות בשיעור זה נבקש להתחקות אחר התפיסה המתונה זו המבקשת שיח שמאחד סולמות ערכים ולא מפרידה ביניהם
בפרשת השבוע שלנו אנו מתחילים לקרוא על הקורבנות. בבסיס הרעיון של הקרבן עומדת ההבנה כי בכדי להתקרב, אדם נדרש להקריב. גם בכדי להתקרב אחד לשני וגם בכדי להתקרב לה', יש דברים שצריך להקריב מעצמנו. ללא מוכנות לכך, הקרבה לא תהיה שלימה. במהלך הפעולה נחדד את ההבנה הזו אצל החניכים.
הקדמה: בפרשת השבוע שלנו חוזרת התורה לתאר את ביצוע עשיית המשכן אך הפסוק הראשון לפני כל הפרטים הוא עצם העבודה שמשה מקהיל את עם ישראל יחד לפני תחילת העבודות והביצוע. החשיבות של ההתקהלות הזו דומה למה שאסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". השראת שכינה והתערבות אלוהית בעם ישראל מגיעה לאחר שעם ישראל מתקהל יחד. כיצד אנו יכולים לקדם את ההתקהלות הזו ביום יום?
מיד לאחר הנחיתה מחג פורים אנו קוראים את פרשת כי תשא ובה בני ישראל מחוללים סביב עגל. שמחה שיכלה להיות בסיטואציה אחרת טובה ומבורכת הופכת להוללות של חטא. בפעולה זו ננסה לחשוב על הפער הזה בין שמחה טובה לשמחה שלילית וכיצד עושים את ההבדלה וההבחנה הזו?
הקדמה: השבת נלך בעקבות השם של הפרשה "תצווה" והפער המרתק בינו לבין השם של הפרשה הקודמת- "תרומה". מה בחיינו אנחנו עושים ב"תרומה", מרצון הלב שלנו, ומה אנו נדרשים לעשות "כי צריך"? והאם יש דרך נכונה לחבר גם המעשים שעושים "כי צריך" להבנה שגם אותם עושים בעצם מרצון?
בפרשת השבוע אנו מגיעים לתחילתם של עשרת המכות שהביא ה' על המצרים. בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.
בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא הסיפור בו יוסף נחשף לפני האחים. יוסף מתפרץ ומתגלה רק אחרי הנאום של יהודה – נאום לקיחת האחריות על כל הסיטואציה, נאום בו הוא מבהיר שהם לא יפקירו את בנימין. השבת נלך בעקבות יהודה ונלמד שיעור על לקיחת אחריות על סביבתנו
השבת נתמקד בחנוכה, החג שאותו אנו חוגגים בימים אלו. מאור נרות חנוכה ננסה לחשוב וללמוד על עצמנו, מתי פעם אחרונה עשינו משהו שלא שירת אותנו באיזשהי צורה?
סיפורי האחים, בני יעקב, מלמדים אותנו הרבה על אנושיות. חולשות בצד חוזקות, אהבה לצד שנאה. השבת נלך בעקבות הלקח שלמד יוסף מאז היותו ילד קטן מלא בחלומות מרוכז בעצמו – ועד להיותו בבית האסורים, עם יכולת לראות את האחר ולפרש את חלומותיו.
בפרשת השבוע תולדות אנחנו עומדים על ההבחנה בין יעקב ועשיו. מסיפור מכירת הבכורה של עשיו ליעקב נלמד את הערך שיעקב מלמד אותנו, ערך ההשקעה לטווח הארוך, ערך הרוחניות הגוברת על החומריות העכשיווית.
מדוע פרשתנו נקראה על שם שרה, ולא על שם אברהם אבינו או יצחק? מה יש בשרה אימנו שהוא בשורה לעולם, ודרך טובה לדבוק בה? בפעולה השבת נדבר על תמימות ופשטות.
פרשת לך לך פותחת בציווי לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". השבת נתבונן בציווי הזה שניתן לאברהם. למה הקב"ה מצווה את אברהם להתרחק מכל המוכר לו? ננסה להבין מתי נבחר בחיים שלנו לעשות שינוי, ואם כן, באיזו דרך עושים את השינוי.
השבת נתבונן על הדורות בהם נוח חי. דור הפלגה ודור המבול. מה אפיין אותם, ומה אפשר ללמוד מההתנהגות שלהם – כדי לבחור במטרה טובה, שיוצרת דרך חיים נכונה יותר אדם לאדם ולעולם שהקב"ה ברא.
השבת נדבר יחד על החזרה לשגרה. מה עושים עם האור של החגים? איך לא שוכחים את כל החוויות שצברנו עם הכניסה לשגרה השוחקת? איך הופכים את השגרה שלנו למשמעותית?
השבת אנחנו קוראים את הפטרת שבת שובה שנקבעה במיוחד בימים של עשרת ימי תשובה. השבת נמשיך ונתמקד ברעיון התשובה יחד עם החניכים, וננסה להתכונן יחד ליום הכיפורים.
פרשת ניצבים נקראת לפני ראש השנה טומנת בחובה את רעיון התשובה- שאינה רחוקה מהאדם, תלויה רק בו ובבחירתו "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". רגע לפני שהשנה מסתיימת, ושנה חדשה מתחילה, נרצה לחשוב יחד עם החניכים שלנו על תיקון המעשים שלנו וחזרה בתשובה.
הקדמה: בשבת הקרובה נקרא את פרשת קרח, בה מתוארת ההתקוממות של קרח ועדתו על משה רבינו ואהרון. ננסה להבין ביחד, בהשראת הפרשה מתוך הפעולה – מה היא מחלוקת טובה, שעושה טוב בעולם, לשם שמים, שסופה להתקיים, ומה היא מחלוקת שגולשת לקווים לא טובים, שאין סופה להתקיים.
