בעיית הממזרות נדמית כאתגר המוסרי הגדול ביותר שקיים ביהדות, שכן הממזרים נענשים על חטא הוריהם ללא עוול בכפם. לכאורה קיימים בתורה ציוויים מאתגרים יותר מבחינה מוסרית, אבל חכמים מצאו דרכים לעקוף ציוויים אלה ולרוקן אותם מתוכן מעשי, מה שאין כן בשאלת הממזרות התקפה וקיימת עד ימינו.
מאבק סמכויות בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט' מתנהל לא פעם על גבם של נשים וילדים תוך כדי מימזורם של ילדים כשרים. בניגוד לפסיקה ההלכתית לאורך הדורות, שעשתה הכול כדי להציל ילדים מהיכללותם בקטגוריה של ממזרות, ישנם דיינים שמממזרים ילדים בקלות על מנת להיות צעד אחד קדימה במאבק הסמכויות.
נושא הממזרות מושתק לגמרי. רוב הציבור מעדיף שלא לחשוב או לדבר על הנושא; "אם תישבעי שאת לא מגלה", אמרה לי חברה, "אז אני אספר לך שלקרוב משפחה שלי יש ילד שהוא ממזר. המשפחה יודעת אבל כולם שותקים". "אצלנו בקיבוץ", הודתה חברה אחרת בפניי, "היה סיפור ידוע של ממזר. כולם ידעו מי האבא שלו, אבל תודה לאל שזה עבר בשקט ולא נתפס". חברה שלישית סיפרה שהיא מכירה מישהו שיודע שמסתובב לו ילד ממזר בעיר גדולה בדרום הארץ. הוא מכיר אותו ופוגש אותו מדי פעם אבל לעולם לא יוכל להגיד לילד שהוא שלו כדי שלא להפיל עליו את תיק הממזרות הנוראי הזה. טרגדיה של ממש.
