קיים מנעד של מנהגים במקומות שונים בארץ באשר להשתתפות פעילה של נשים בהלוויות: בקצה האחד נמצאים מקומות שבהם המונעים לחלוטין מנשים ללוות את הנפטר/ת; ובקצה האחר מצויים מקומות שבהם נשים מספידות כדבר שבשגרה, ומאפשרים שורת נשים לאבלות אם יבקשו זאת. בדברים הבאים ברצוני לברר את המקורות העומדים מאחורי ההסתייגויות השונות ביחס למקומן ולתפקידן של נשים בהלוויות, ולבדוק אם בפועל קיים בסיס הלכתי המונע מנשים לעבור בשורה ולשאת הספד.
עבור רבים מבני הציונות הדתית השאלה האם לימודים אקדמיים רצויים, וכן השאלות מה והיכן ללמוד באקדמיה, אינן מהוות סוגיה דתית או אידיאולוגית המחייבת ליבון. ברם, עבור רבים אחרים מדובר בנושא טעון מבחינה רעיונית ואף הלכתית שגורר לבטים ושאלות רבות.
השקפת עולמה של האורתודוכסיה המודרנית מתעצבת הן כתגובה למודרנה והן מתוך הנגדה וביקורת לדפוסי תגובה אחרים. האורתודוכס המודרני מגבש את תודעתו העצמית גם בכך שהוא מעמיד את עצמו אל מול הד"ל (דתי ליברלי) מכאן, והת"ל (תורני לאומי) מכאן . במאמר זה ננסה לאפיין את עולמו של האד"ם ולעמוד על טיבו של האתגר הדתי בפניו הוא ניצב
הזרם ההולך וגובר של צעירים דתיים העוסקים ביצירה אמנותית לסוגיה מעלה איתו בעיות רבות, מהן שאלות אופרטיביות הנוגעות במגבלות ההלכתיות של העשיה האמנותית, ומהן שאלות תיאורטיות שעניינן במישור העקרוני. בדברים הבאים ננסה לעמוד על כמה הבחנות יסודיות הנחוצות לשם עיצוב הגישה העקרונית כלפי מקומו ומעמדו של החינוך האמנותי במסגרות הלימוד של החינוך הדתי.
אל מול הפניית העורף של החרד"לים מערכים ליברליים ומודרניים, ואל מול חציית הקווים האדומים של היהדות ההלכתית בקרב התנועה הקונסרבטיבית, מבקשת האורתודוקסיה ליברלית לשלב בין העולם הדתי לבין עולם הליברלי, מתוך נאמנות להלכה ומתוך קשב עדין לאתגרי העולם המודרני. המאמר יעסוק בהבחנה בין הזרמים ביהדות היום.
