פרשות התורה – שמות

שאלת המפתח היא: מה הייתה המטרה של כל האותות והמופתים שרגילים לקרוא להם מכות מצרים? רגילים לחשוב שהמטרה הייתה שחרור בני ישראל, אבל זאת יכול היה בורא עולם להשיג בפצצת אטום אחת. המטרה גם לא התמקדה בהענשת המצרים ונקמה בהם, שכן גם את אלו ניתן היה להשיג בהנחתת מהלומה אחת רבת עוצמה.
הגדרת המטרה האמתית של האותות והמופתים במצרים חוזרת ונאמרת בתורה שוב ושוב: להוכיח לפרעה ולכל מצרים שה' הוא האלהים.

שינויים חיוביים עשויים להתחיל ברגע אחד של התרגשות מול אירוע מכונן היוצר חוויה רבת עוצמה, בשעה מיוחדת של התרוממות נפש בלימוד, או ברגעים של התעלות בתפילה מעומק הלב, וכיוצא באלה. אולם רושמם של האירועים המהירים הללו עלול לחלוף ביעף. מה שיחזק את האדם בדרכו ויטביע חותם בנפשו הוא העבודה המתמדת והאינטנסיבית שלאחר מכן.

החובות המוסריות ביהדות אינן מוטלות רק על הציבור, אלא הן הוראות ישירות לאדם הפרטי. יש ליישם ואף להרחיב אותן בהתאם למציאות החברתית של זמננו. מצוות אהבת הגר צריכה להיתרגם גם לאהבת העולה החדש המרגיש כזר, היחס ליתום ולאלמנה צריך להתפרש גם כחובה לעזור לגרושות, לגרושים ולמשפחות חד-הוריות מכל סוג, החובות כלפי החרש והעיוור נכונות לכל בעלי המוגבלויות, ומעל לכל יש לשים לב לקשישים שרוב ההגדרות חלות עליהם בו זמנית.

האדם עושה את הבגדים, אך הבגדים, כידוע, גם עושים את האדם, כשהם מעניקים לו תחושת חשיבות ותודעת השתייכות, הרגשה חגיגית או אווירת חולין. ברגע שליצן רפואי מניח על אפו חתיכת פלסטיק אדום, התנהגותו משתנה ויחסם של כל הסובבים אליו משתנה. כשצעיר לובש מדי צבא, נכנסת בו לא פעם רוח אחרת, סגנון דיבורו והליכותיו מקבלים תפנית.

חרף האפיון של היהדות כדת מעשית, היא הייתה הראשונה להביא לעולם את רעיון השבתון השבועי. רעיון זה היה במשך שנים רבות זר ומוזר בעיני העמים, ועם ישראל אף הושם ללעג ולקלס על כך שהוא מתבטל ממלאכה יממה שלמה בכל שבוע.
יום השבתון כבר התקבל באופן אוניברסלי, אולם הפיתוי הכספי והחומרי לוותר על מנוחת השבת, כנראה גדול מאוד, וגורם לחברה הישראלית להחמיץ את ההזדמנות לבסס אותה במרחב הציבורי של מדינת ישראל.