חזון יחזקאל: המאבק שלא היה לשווא / מנוחה כהן אמיר מתוך דעות 63

פתיח: לרגל תחרות המאמרים לזכרו, כותבת מנוחה כהן-אמיר, בתו של ד"ר יחזקאל כהן ז"ל, מייסד תנועת 'נאמני תורה ועבודה', על דרכו של אביה, על ימיה הראשונים של התנועה ועל המאבק הסיזיפי להנחלת ערכי 'תורה ועבודה' בציונות הדתית

פולמוס – בין קונסרבטיבים לתנועה והאורתודוכסיה המודרנית

בעקבות מאמרו של הרב שלמה אבינר אשר כינה את פעילות התנועה כחלק מניאו-קונסרבטיביות, נוצר פולמוס ציבורי בין הרב רונן לוביץ', נשיא התנועה לבין עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית. התכתובת לפניכם לפי סדר פרסום המאמרים.

מצע התנועה כפי שנוסח בשנת תשנ"ב- 1992.

 

  (אחת לכמה שנים מנוסח המצע מחדש).

א. מבוא


1. תנועת נאמני תורה ועבודה היא תנועה דתית-ציונית רעיונית-חינוכית ודמוקרטית, שמטרתה חפצת עקרונות תורה ועבודה בקרב הציבור חדתי-לאומי ועשייה ליישומם כאורח חיים של הפרט ושל החברה בימינו.
2. ביסוד פעילות התנועה מונחת הידיעה שמימושה השלם והמלא של תורת ישראל קשור בקיומה של מדינה יהודית בארץ־ישראל.
3. מחיות תורת ישראל תורת חיים, מתחייבות אחריות ושותפות של הציבור הדתי־לאומי לכל פרטיו, בכל תחומי העשייה הרוחנית והחומרית במדינה ובעם. התנועה תחתור לגיבוש של עם הנושא את עצמו וחי על פי התורה.

ב. עקרונות
1. עיצוב חיי הפרט והציבור על פי התורה והמצוות.
2. מחשבה דתית עצמאית ואחריות דתית אישית הן חלק בלתי נפרד מחיים שלמים על פי ההלכה.
3. הדגשת המצוות של האדם כלפי משפחתו, חברו, החברה והמדינה במכלול מצוות התורה.
4. השתתת החברה על עקרונות הצדק היהודי המחייב צמצום פערים חברתיים, כלכליים והשכלתיים.
5. מחוייבות מוסרית מוחלטת לזכויות אישיות, אזרחיות, חברתיות ודתיות של כל נברא בצלם.
6. נשיאה אישית בעול החובות הלאומיים, המדינתיים והחברתיים ־ ביהחוד שירות צבאי ושירות לאומי ־ היא חובה דתית.
7. העבודה, ההשכלה הכללית והכרת ערכי־הרוח של תרבות העולם הכרחיים לגיבוש עולמו הרוחני של שומר מצוות בימינו.
8. האשה היא אישיות שוות דרגה לאיש הזכאית למלוא ההתפתחות האינטלקטואלית, התרבותית, המקצועית והתורנית, ולמימושה בחברה.
אנו דוגלים בחברה יהודית דתית שלמה, מעורבת וצנועה.
9. "הצנע לכת״ בתחום הכלכלי־חברתי הינה תביעה דתית כלפי הפרט וכלפי הכלל.
10. על מערכת החינוך הממלכתית-דתית לחנך ליראת-שמים, לאהבת שמים, לקיום מצוות, לתלמוד תורה, לכיבוד החוק, לערכי דמוקרטיה, להתמודדות עם המתירנות לסוגיה, לחיים דתיים בעידן המודרני, ללימוד מדעים, לערכי התרבות הכללית, לסובלנות, לאהבת האדם, העם, המדינה והארץ, לעבודה, להסתפקות במועט בתחום החומרי, למעורבות בחברה, לאחריות כלפיה ולנכונות לשרתה.

תשרי תשנ"ב 

נאמני תורה ועבודה לאן?

 

 

הדימוי של תנועת "נאמני תורה ועבודה" הוא של תנועה שמהותה היא הביקורת. היא בוחנת את העולם הציוני-דתי, ובהבחינה בתופעות של הקצנה – מבקרת אותן. שבט הביקורת נשלח אל תמורות בהפרדה בין המינים, אל החמרת הקריטריונים לגיור ואל הזנחת הטיפול במסורבות גט. עם היות כל הנושאים הללו נושאים ראויים, חובה על חברי התנועה לשאול את עצמם: האם תנועת ביקורת היא הוויה ראויה ל"נאמני תורה ועבודה"?

הערות אחדות בשולי העיון מחדש בדרכם של "נאמני תורה ועבודה"

 

 

 

גיליון היובל של כתב העת "דעות" (חורף תשע"א) הקדיש את שלושת מאמרי הפתיחה שלו למעין "חשבון נפש". כמי שהיה בין מייסדי העיתון, אני חש תחושת שמחה על כך שכתב העת עדיין ממשיך לצאת בסדירות. תופעה זו מתרחשת חרף הקשיים התקציבים הכרוכים בעיתון מהודר ומעמיק, שמראש נועד לציבור משכיל המחפש את הקול המיוחד והמאתגר של התנועה. במאמר זה ברצוני להתייחס לשלושה מאמרים אלו בלבד.

"נאמני תורה ועבודה"-מעין חשבון נפש

 

לאורך שנות פעילותה נחלה תנועת "נאמני תורה ועבודה" הצלחות והישגים לצד כישלונות והפסדים במאבקיה השונים. כיום, לאור השינויים שחלו בחברה הישראלית, על התנועה להמשיך את מאבקה במגמות ההסתגרות וההתבדלות, אך תוך הצבת מטרה חדשה, מרחיקת לכת: הפיכת הציונות הדתית לאליטה המנהיגה את החברה הישראלית, במקום האליטה הפוסט-ציונית

"נחפשה דרכנו":נאמני תורה ועבודה- מה איבדנו בדרך

 

גיבוש דמותו של איש "נאמני תורה ועבודה" הינו הישג חשוב, הודות לשילוב הייחודי המתקיים בה בין נאמנות לעולם דתי לבין התבוננות עצמית נוקבת. עם זאת, גיבושה של זהות זו גבה מחירים לא פשוטים הנוגעים לדמותו של ה"נאמן" וליחסו לסביבתו. משה מאיר מונה שבע אבדות כאלו ומציב את האתגר העתידי העומד בפני ה"נאמן": להשיב את אבדותיו תוך שמירה על דמותו הייחודית

בעד מציאות אחרת-מחשבות על "דעות" ועל הביקורת כלפיו

 


בניגוד לטענה הקבועה של מבקריו, "דעות" תמיד היה ועודנו "בעד": בעד לגעת בנקודות הכואבות בחברה הדתית, בעד פתיחות מחשבתית ואומץ הלכתי, ובעד חיפוש פתרונות לאתגרים שמציבה המודרנה בפני ההלכה. בזכות זאת הוא הצליח שוב ושוב לגרום לחשיבה מחודשת ולשינויים של ממש בחברה הדתית