ידידי הרב עידו פכטר 

מתן עידוד רבני לסוכה במרפסת מקורה, אף אם הוא מיועד בעיקר לציבור המסורתי, עלול ליצור לקדם רעיון קל ומפתה לביצוע, אך בלתי הלכתי בעליל.   ידידי הרב עידו פכטר עורר דיון ער וסוער כאשר תהה האם אנשים שגרים בבניינים רבי-קומות יכולים להקים סוכות במרפסת המקורה של דירתם, וכך יקיימו מעין זכר למצווה, ויישמו את רעיון הסוכה […]

משגיחי הכשרות בישראל, תמונת מצב / שבתון

כיצד לדאוג לשיפור תנאי העסקתם ולייעול המערכת, באופן שייטיב עם המשגיחים ועם צרכני הכשרות כאחד

לאחרונה הכריז השר לשירותי דת, מתן כהנא, על מהפכה בשוק הכשרות בישראל.

על השלכותיה של המהפכה על צרכני הכשרות ועל העסקים בישראל דובר רבות. נושא מדובר פחות הוא משגיחי הכשרות עצמם. מה יהיו ההשלכות לגבי משגיחי הכשרות? האם תנאי עבודתם ישתפרו או יורעו וכיצד כל זה ישפיע עלינו? שוחחנו עם שניים שעוסקים בתחום שנים, הרב רונן לוביץ', רב ניר עציון, המעניק תעודות כשרות לעסקים ומלונות, ויניב שפירא יו"ר ועד משגיחי הכשרות הארצי בהסתדרות.

הסביבה והסביבה הדתית / הרב ד"ר רונן לוביץ

היחס בעולם היהודי הדתי לתנועה הירוקה נע בין שתי גישות הפוכות: גישה הסוברת שמדובר בהתנגשות חזיתית מול גישה הטוענת להלימה מלאה בין יהדות וקיימות. אך בתווך אפשר להציע גישה שלישית: חרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה חשיבות בהצעת קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. מסד לחשיבה סביבתית־יהודית חדשה

על הרבנות הראשית ללכת בדרכו של משה רבנו

בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים

אורתודוקסיה ליברלית: בין החרד"ל לקונסרבטיבים / הרב רונן לוביץ'

אל מול הפניית העורף של החרד"לים מערכים ליברליים ומודרניים, ואל מול חציית הקווים האדומים של היהדות ההלכתית בקרב התנועה הקונסרבטיבית, מבקשת האורתודוקסיה הליברלית לשלב בין העולם הדתי לבין העולם הליברלי, מתוך נאמנות להלכה ומתוך קשב עדין לאתגרי עולם המודרני

מאמר 4 בפולמוס: קונסרבטיבים עליך ישראל!

הרב רונן לוביץ, נשיא נאמני תורה ועבודה, מגיב ליזהר הס. פורסם לראשונה באתר נאמני תורה ועבודה, תמוז תשע"ה:   אחרי שמשה מנדלסון פרסם כמה חיבורים שהקנו לו שם ותהילה בחברה האינטלקטואלית של גרמניה, פנה אליו הפילוסוף ואיש הדת הנוצרי יוהאן קספר לאוואטר ושידל אותו להצטרף לנצרות. לאוואטר סירב לקבל את העובדה שאדם רחב אופקים, משכיל […]

מאמר 2 בפולמוס: ניאו-קונסרבטיבים? השחרת פניהם של דתיים נאמנים

כ"ה ניסן תשע"ה, 14/04/2015 10:03. פורסם באתר כיפה: אחרי שאחד מראשי הישיבות הידועות כינה ציבור דתי גדול בכינוי "ניאו-רפורמים", הגיע עתה הרב שלמה אבינר ובחר להקל עם ציבור זה, ולהסתפק בהגדרה ניאו-קונסרבטיבים. סביר יותר שהרב אבינר לא ביקש להטות כלפי חסד, אלא הבין שהתואר "ניאו רפורמים" הנו מופרך בעליל ומקומם ביותר, ולכן העדיף להשתמש בתואר […]

האמונה הדתית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר

במקרא לא נאמר כיצד הרג קין את הבל ובמקורותינו ניתנו כמה השערות בדבר, אך המסקנה היא אחת – האמונה הדתית יהודית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר, רחום יותר ורודף שלום

מי אמר שכיף להיות יהודי?

רבים מנסים למשוך אנשים לחזור בתשובה משיקולי כדאיות: "תראה את היופי של חיי המשפחה אצל מי ששומרים מצוות". קהלת לא מדבר ברטוריקה הזו. הוא יודע ששמירת מצוות עשויה להיות רוויות עונג, אך בה במידה היא עלולה לתבוע מחיר בוויתורים על נוחות ותענוגות בעולם הזה

לשאוף רחוק ולהתקדם קדימה

מעמד הקהל בהשתתפות המלך, הכהן הגדול וכל גדולי ישראל נועד להעצים את המוטיבציה להתחזק בשמירת כל התורה בשלמות. עלינו להיות מודעים ליכולות ולמגבלות שלנו, ולא לשגות באשליות. אולם בד בבד להכיר גם ביכולות ובנקודות החוזק שלנו, ולשאוף קדימה

אחריות לחיי אדם מצדיקה גם הזנה כפוייה

פרשיית עגלה ערופה נועדה לגרום לכל אדם מישראל, ומעבר לכך לרשויות הנושאות באחריות, להרגיש את כובד המשא וגודל המשימה של שמירה על חיי אדם. האחריות לחיי אדם, יכולה להצדיק גם פסיקה המאפשרת הזנה כפויה של אסיר השובת רעב

אל תהיה כועס, היה חכם

הרמב"ם טען כי חטאו החמור של משה היה בכך שכעס על בני ישראל. כשאנו כועסים, יש לבדוק האם הכעס על האחר מוצדק או שאנו כועסים על עצמינו. לעיתים קרובות אדם הכועס על עצמו, תולה את האשמה באחר, מפני שקשה לו לחיות עם האשמה עצמית

גם בציבור הדתי יש מחלוקות מסוכנות

בימים בהם המחלוקות מתנהלות "על במת התיאטרון", צריך לזכור כי גם בציבור הדתי ובעולם הרבנות תופעת המחלוקת רבה והולכת. הדבר המעניין הוא שבמחלוקות רבות, החולקים בטוחים שכוונתם לשם שמים, אולם בעיני המתבונן מבחוץ מתרבה חילול שם שמים

ההסברה הישראלית בעולם והדימוי העצמי של האדם

מדוע לא מוכנים לשמוע אותנו? מדוע הנרטיב הפלסטיני מצליח? מדוע ההסברה הישראלית כושלת? איך אנחנו נראים לעצמינו? פרשת המרגלים מציעה בפנינו כמה תובנות יסוד בנוגע למציאות שלנו, ומה יש לעשות איתה

על הרבנות הראשית ללכת בדרכו של משה רבנו

בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים

בין אישה סוטה ונזירות – בין פרישות לפריצות

נזיר ואישה סוטה דומים. שניהם מהווים סטיית תקן מחיים מאוזנים. הסוטה סטתה אל הצד החומרי ונמשכה אחרי תאוות הגוף, והנזיר סטה אל הצד הרוחני, והפריז בהתרחקותו מענייני הגוף. שתי החלופות לא נכונות, ולכן שניהם נדרשים לעבור תהליך במקדש לפני שיוכלו לשוב לחיים סדירים

מה לתקן לפני תיקון ליל שבועות?

יש אנשים שנראה שמתן תורה דוחק אצלם את כללי הדרך ארץ. הם מקפידים לאכול גלאט כשר, אך משמיצים את מי שחושב אחרת מהם. מקפידים על צניעות, אך פוגעים בכבודם של אנשים, נותנים צדקה אך מרמים את מס הכנסה. התנהגויות דתיות אלה לא רק שגויות, אלא הן גם גורמות לחילול השם

אם כל בני האדם שווים, למה יש שווים יותר?

התורה לא הבחינה בין עשירים לעניים, בין חקלאים לסוחרים. כולם שווים בהתאם לגילם. כיום, יכולים בעלי מפעלים למקסם רווחים, ובה בעת העובדים נדונים לפיטורין. ערכם של עובדי המפעלים לא שווה לערכם של בעלי ההון המעסיקים אותם. אלה קיבלו את ים המלח, ואלה מקבלים רק מלח