יוסקה אחיטוב

על זיקת האישה לבעלה "שעשאה כלי" / יוסף אחיטוב
נקודת המוצא של דיוננו היא המטאפורה "שעשאה כלי" המיוחסת לבעילה הראשונה שהכלה הבתולה נבעלת על ידי בעלה. מטאפורה זו, שנזכרה לראשונה בתלמוד (סנהדרין כב ע"ב), קנתה לה אחיזה מסוימת במקורותינו, בספרות ההלכתית ובספרות השאלות והתשובות, כמו גם בספרות הקבלה והחסידות. מטאפורה זו משמשת בדיעבד לביסוס מערכת היחסים הראויה בין הבעל לבין אשתו, ומקבעת את חזקת זיקת האהבה של האישה לבעלה הראשון. כדרכה של מטאפורה, ראשיתה חושפת ואחריתה מקבעת. ראשיתה חושפת את מעמדה הא-סימטרי, המשני, והבלתי שלם לעצמו של האישה בעולם הערכים של החברה היהודית התלמודית, ומשקפת את מעמדה במשפחה ובחברה. באחריתה, ככל שנמשך והלך השימוש במטאפורה זו שנילושה מפנים שונות ורבות, כך הלכה והשתלטה המשמעות הליטראלית על התודעה החברתית, עד כי נודעו לה אפילו תוצאות נורמטיביות לא מבוטלות.