על קול ועל כוליות – שיחה שניהלתי עם עצמי בימים של הגדרות והדרות / רבקה מרים
על קול ועל כוליות – שיחה שניהלתי עם עצמי בימים של הגדרות והדרותרבקה מרים
על קול ועל כוליות – שיחה שניהלתי עם עצמי בימים של הגדרות והדרותרבקה מרים
מקור יהודי עתיק מסַפֵּר שכדי להימנע ממגע לא נאות עם אחשוורוש שלחה אליו אסתר ֹשֵדָה במקומה. המגבלה היחידה שהייתה לאותה ֹשֵדה הייתה העובדה שנאסר עליה לדבר, שכן השדים יכולים להתחפש ולִדְמות בכול לבני האדם, אלא שאת קול הדמות שאותה הם רוצים לשחק אין ביכולתם לחקות.
על פי המקורות, קולו של היחיד הוא טביעת נפשו, ואין מי שישתלט עליה וייקחנה ממנו. הנה אפילו יעקב, שעה שהצליח לאחז את עיני אביו העיוור ולהתחפש לעשיו אחיו, את קולו לא הצליח לזייף. גם כשהידיים הפכו ידי עשיו, נשאר הקול קול יעקב.
ואני יכולה גם להעיד מתוך ניסיוני שלי שקורה שאני מטלפנת לאדם ורק קולו עונה לי במשיבון, ואני מסוגלת לקרוא אז, באותו קול משיבוני שלו, כקוראת בספר, את ביטחונו או חוסר ביטחונו של הדובר, את שמחתו, את העצב שבו, את ילדותו שנעלמה לכאורה במרחבי הזמן, את החביון שבו.
וכל הירא אותי, אל לו להשאיר את טביעת קולו חשופה לפניי במענה הקולי…