בשנים האחרונות מורות ומורים דתיים אינם מעוניינים ללמד בבתי הספר הממלכתיים־דתיים ובוחרים ללמד בבתי הספר החילוניים. הסיבות לכך רבות – סוגיית הלבוש, תפיסת מושג המשפחה, הצבת סימני השאלה על הדרך החינוכית, מעורבות חברתית והתמקצעות בתחומי הלימוד. רני חזון וייס מבקשת מהמורים הדתיים לשוב אל בתי הספר הממלכתיים־דתיים, ולהביא עימם את אהבת ה' וגם את הספקות.
המאבקים הציבוריים בנושא הכשרות והמקוואות מלמדים על ההבדלים בין האורתודוקסיה לבין הזרמים הליברליים בכל מה שקשור לדרכי הפעולה ולהשקפת עולם. בעוד התפיסה של הזרמים הליברליים משלימה את הפערים הקיימים בהלכה באמצעות שינויים והתאמתם, התודעה ההלכתית האורתודוקסית מכירה בפערים שבין ההלכה לבין המציאות; היא עסוקה פחות בצדק, ובעיקר בהתמודדות המעשית עם החיים
נשים רבות, ביניהן דתיות, בוחרות לוותר על מצוות הטבילה במקווה בשל התערבות בוטה, שאלות פולשניות ואף מגע בלתי רצוי של הבלניות באישה הטובלת. אחרי ששתקו במשך שנים יותר ויותר נשים מסרבות להמשיך ולהשלים עם המצב, אך ללא סולידריות פמיניסטית רחבה המאבק יתקשה להצליח
רני חזון וייס היא מורה ומחנכת פמיניסטית ופעילה חברתית. חברת הנהלת 'נאמני תורה ועבודה'
***********
כיצד קרה שמצווה כל כך אישית ואינטימית נתונה תחת פיקוחה של המדינה? מדוע גורמים זרים מתערבים במצווה שבין אדם למקום, ומבקשים לעצב עבורנו את עולמנו הדתי? רני חזון וייס קוראת להפקיע את האחריות על המקווה מידי הרבנות, לתת אמון בנשים הטובלות ולהשיב את האחריות על המקוואות, יחד עם מצוות כמו נישואין וכשרות, לידיה של הקהילה
"הסכנה היא שהגשר יקרוס יום אחד"
בחרתי לראיין את סיגל אדלמן, יוצרת ומורה לצילום כדי לשמוע ממנה על עבודתה והאתגרים העומדים בפניה כאומנית דתית. * אשמח אם בתור פתיחה תספרי קצת על עצמך, במה את עוסקת ואיך הגעת לאומנות ולצילום בפרט. כשהייתי בת עשר ביקשתי מהורי שיקנו לי מצלמה. כך התחלתי לצלם. בגיל 14 הקמתי חדר חושך לפיתוח צילומים בבית, ואחרי […]
