בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים
במקרא לא נאמר כיצד הרג קין את הבל ובמקורותינו ניתנו כמה השערות בדבר, אך המסקנה היא אחת – האמונה הדתית יהודית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר, רחום יותר ורודף שלום
השר אריאל קבל על כך שאינו יכול לעלות להר הבית והשתמש ברטוריקה של "חופש הפולחן". חבל שהוא לא משתמש במושג הזה גם בנושאים אחרים, כמו נישואים וגיור. הגיע העת להפסיק להשתמש בטיעוני "חופש הפולחן" רק כשזה מתאים פוליטית
רבים מנסים למשוך אנשים לחזור בתשובה משיקולי כדאיות: "תראה את היופי של חיי המשפחה אצל מי ששומרים מצוות". קהלת לא מדבר ברטוריקה הזו. הוא יודע ששמירת מצוות עשויה להיות רוויות עונג, אך בה במידה היא עלולה לתבוע מחיר בוויתורים על נוחות ותענוגות בעולם הזה
מעמד הקהל בהשתתפות המלך, הכהן הגדול וכל גדולי ישראל נועד להעצים את המוטיבציה להתחזק בשמירת כל התורה בשלמות. עלינו להיות מודעים ליכולות ולמגבלות שלנו, ולא לשגות באשליות. אולם בד בבד להכיר גם ביכולות ובנקודות החוזק שלנו, ולשאוף קדימה
ספק אם דרעי צפה תרחיש בו הוא ניצב כנציג החרדי הבכיר בממשלה, בפני האפשרות שבבגללו ימשיכו רבבות לפקוד את המגרשים בשבת. אך רצה הגורל וזהו המצב. כעת הוא בדילמה – לשמור על מפעל שהפך למסורת, או להסיר ידיו מהעיסוק בנושא ולגרום לסגירת הליגה בשבת
פרשת השבוע מלמדת אותנו על מערכת של בלמים ואיזונים שמכוונים אותנו לבנות חי רוח ולא לנהות אחר החומרנות באופן שעלול להביא משבר עולמי כפי שהיה ב-2008
פרשיית עגלה ערופה נועדה לגרום לכל אדם מישראל, ומעבר לכך לרשויות הנושאות באחריות, להרגיש את כובד המשא וגודל המשימה של שמירה על חיי אדם. האחריות לחיי אדם, יכולה להצדיק גם פסיקה המאפשרת הזנה כפויה של אסיר השובת רעב
הרמב"ם טען כי חטאו החמור של משה היה בכך שכעס על בני ישראל. כשאנו כועסים, יש לבדוק האם הכעס על האחר מוצדק או שאנו כועסים על עצמינו. לעיתים קרובות אדם הכועס על עצמו, תולה את האשמה באחר, מפני שקשה לו לחיות עם האשמה עצמית
אותם קיטורים, נרגנות ותחושת מרירות שליוו את עם ישראל במדבר וגרמו לו לוותר על הכניסה לארץ, היא זו שהחריבה את בית המקדש השני, והיא זו שעלינו לשפר ולתקן על מנת לבנות אותו מחדש
הוועדה למינוי דיינים תתכנס בקרוב למנות דיינים חדשים שיהיו האנשים שכל אחד מאיתנו עלול לפגוש בשלב כלשהו בחיים. הם נבחרים באופן פוליטי, משיקולים מגזריים ולא ענייניים. הגיע הזמן שנציגי הכנסת שייבחרו יתחייבו לבחור דיינים על פי אמות מידה שוויוניות
בימים בהם המחלוקות מתנהלות "על במת התיאטרון", צריך לזכור כי גם בציבור הדתי ובעולם הרבנות תופעת המחלוקת רבה והולכת. הדבר המעניין הוא שבמחלוקות רבות, החולקים בטוחים שכוונתם לשם שמים, אולם בעיני המתבונן מבחוץ מתרבה חילול שם שמים
מדוע לא מוכנים לשמוע אותנו? מדוע הנרטיב הפלסטיני מצליח? מדוע ההסברה הישראלית כושלת? איך אנחנו נראים לעצמינו? פרשת המרגלים מציעה בפנינו כמה תובנות יסוד בנוגע למציאות שלנו, ומה יש לעשות איתה
בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים
נזיר ואישה סוטה דומים. שניהם מהווים סטיית תקן מחיים מאוזנים. הסוטה סטתה אל הצד החומרי ונמשכה אחרי תאוות הגוף, והנזיר סטה אל הצד הרוחני, והפריז בהתרחקותו מענייני הגוף. שתי החלופות לא נכונות, ולכן שניהם נדרשים לעבור תהליך במקדש לפני שיוכלו לשוב לחיים סדירים
מועצת הרבנות סירבה להאריך את כהונת הרב ריסקין. הסיבה: רבנים טענו כי הוא בעל עמדות ליברליות. הרב שרלו: "אם הרבנות תנצל את כוחה שלא כהלכה אפעל לביטולה". הרב ריסקין: "אלה ימים טובים"
יש אנשים שנראה שמתן תורה דוחק אצלם את כללי הדרך ארץ. הם מקפידים לאכול גלאט כשר, אך משמיצים את מי שחושב אחרת מהם. מקפידים על צניעות, אך פוגעים בכבודם של אנשים, נותנים צדקה אך מרמים את מס הכנסה. התנהגויות דתיות אלה לא רק שגויות, אלא הן גם גורמות לחילול השם
התורה לא הבחינה בין עשירים לעניים, בין חקלאים לסוחרים. כולם שווים בהתאם לגילם. כיום, יכולים בעלי מפעלים למקסם רווחים, ובה בעת העובדים נדונים לפיטורין. ערכם של עובדי המפעלים לא שווה לערכם של בעלי ההון המעסיקים אותם. אלה קיבלו את ים המלח, ואלה מקבלים רק מלח
מחקר שבחן את החינוך הממלכתי-דתי היסודי בעיירות הפיתוח, גילה כי כמות התלמידים לא גדלה מאז שנת 2000. ההפרדה המגדרית התרחבה באופן משמעותי משאר אזורי הארץ
אחד הטעמים לדבר על שמיטה בזמננו הוא הטעמים. אם נעשה מטעמים מהטעמים, נתאים אותם לחברה המודרנית ונטמיעם בהתאם, השמיטה תניע גם עשייה משמעותית. נראה שיש לעשות זאת בשלושה מעגלים עיקריים: האישי, החברתי, והגלובלי
