מי סופר את מסורבות הגט? / רבקה לוביץ

לקראת יום העגונה של 2010, שחל בתענית אסתר, ובו מציינים את המצוקה של נשים עגונות ואת המאמצים הנעשים להביא לפתרונות הלכתיים עבורן, עיינתי שוב בנתונים והמספרים שהנהלת בתי הדין הרבניים פרסמה כסיכום שנת 2009, ולא הצלחתי להבין את המספרים.

אלימות יש גם בבית הדין / רבקה לוביץ

הכאה, סטירה, בעיטות ואגרופים לפרצוף הם – "אלימות פיזית". השפלה, איומים, קללות ובידוד חברתי נקראים – "אלימות נפשית". נגיעה ללא הסכמה, אונס וגילוי עריות נקראים "אלימות מינית", ותלות כלכלית מוחלטת של אישה בבעלה נקראת "אלימות כלכלית". אז איך קוראים לזה כשבעל מסרב לתת גט לאשתו חמש שנים, 10שנים, 20 שנה? איזה סוג של אלימות זה? אלימות עגינותית? אלימות גטית? אלימות בעלית?

הייאוש והשבר של הגרוש הדתי / דורון (שם בדוי)

דורון (שם בדוי), גרוש ואב לשניים, מספר על המשפחה שהתפרקה, על סעודות שבת עצובות בבית ריק, על החברים הנשואים שלא מצליחים להבין, על תחושת הכישלון ועל הקושי לאזור כוחות ולהתחיל מחדש

גבר הולך לאיבוד: על גברים ואי שיוויון מגדרי / רן חורי

  גבר הולך לאיבוד: על גברים ואי שיוויון מגדרי רן חורי רן חורי הוא עורך תוכן ב"דעות", מאסטרנט בתוכנית ליהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן, ואב גרוש.   השיוויון המגדרי הוא נושא אשר לרוב מעורר קונוטציה של עיסוק במעמד האשה, ובזכויותיה הנפגעות בתחומים רבים מדי. ואולם, ישנו לפחות נושא אחד שבו תביעה לשוויון מגדרי מחייבת מענה […]

"סורגי החלון נחרתו בעורי" – הבית הפרטי והלאומי במשבר / אפרת ביגמן

"חורבנו של המרכז הרוחני של העם והיציאה לגלות הופכים בשירהּ של דליה רביקוביץ למעגל הרחב שמושפע מחורבנו של התא המשפחתי הגרעיני. כשקודש הקודשים הזוגי מופרע ונפרץ, ומקדש הפרט, שהוא הבית, נבקע – גם חיי הכלל לא יוכלו עוד לשמר את האיזון העדין שמאפשר את קיומם".

לבטים, ילדים, מחירים – מחשבות על גירושים / יהושע אנגלמן

להינשא פירושו לנסות ליצור פיסת אינסוף, חתיכה של נצח; לפיכך, להתגרש פירושו לאיים על הדברים הללו, המקנים לנו תחושת ביטחון בסיסית. זה כנראה מקורו של הלחץ שמפעילות החברה והדת – להישאר נשואים כמעט בכל מחיר. ואכן, מי יוכל להעריך את מחירי הכאב אשר משלמים בני זוג וילדיהם המחליטים להתגרש? ומנגד – מהו המחיר של ההחלטה להישאר כמשפחה?