דעות 79

השאיפה של עולם ההתחדשות היהודית ובתי המדרש הפלורליסטיים ליצור כור היתוך של זהויות, שבו החילוני והדתי מוותרים על זהותם הישנה ומותכים יחד לכדי זהות יהודית-ישראלית חדשה, מחמיצה את העומק ואת המשמעות שיש בכל אחת מן הזהויות המקוריות, מפנה עורף לקצוות של המגזרים השונים ולא מצליחה להשפיע השפעה רחבה. כאשר החיים בכור ההיתוך הזהותי הופכים למצב של קבע, הם אינם אלא מלכודת דבש

הציבור החילוני בישראל מסתמך באופן מהותי על קיומם של זרמים אורתודוקסיים ביהדות כחלק מכינון ומשימור זהותו החילונית. ביסוס יהדות חילונית משמעותית מחייב אנשים שיהיו מוכנים להשקיע את עצמם בתחומים הללו וליצור את האלטרנטיבה הזו, לא רק בצדדיה הרוחניים אלא גם בצדדיה המעשיים

שקיעתה של תזת החילון מובילה אנשי רוח ברחבי העולם לתור אחר אתוס המטשטש את ההבחנה החדה בין הדתיות והחילוניות. בהקשר הישראלי, מגמה חדשה ומעניינת – שעם מייצגיה נמנים הרב שג"ר והרב פרומן – מבקשת לאמץ את ההוויה הדתית והחילונית כשתי מערכות טוטליות, ללא ניסיון למדר או ליישב ביניהן. התפיסה ההיברידית של דת וחילון משליכה לא רק על יחסי דת ומדינה, אלא גם על עולמו של המאמין הדתי