"שמירת מצוות הדת יוצרת אורח חיים המשפיע על הפרט ועל הקהילה בכל מהלך חייו. גם העירוניות יוצרת אורח חיים המשפיע על הפרט באופן דומה. נקודות המגע בין שני אורחות החיים, באים לידי חיכוך בין היתר בבתי הכנסת ובתפקידם כמבני ציבור בעיר…"
ד"ר יצחק אהרונוביץ מגיב למאמרו של הרב מישאל ציון.
תשובה לאליעזר מלכיאל על תגובתו כפי שפורסמה בגיליון דעות 88 כאן "הפנמת הליברליזם המורכב, הקהילתני וכדומה אינה מתכון לשום הצלחה בסוגיה הנדונה כאן"; "בניגוד לחילון ושאר סוגיות, שם העם היהודי נאבק על רב־קוֹליותו כקהילה המכילה רב־גוניות, פירוק המרכיב הלאומי הפרטיקולרי הופך את היהדות לתרבות שהיא בהכרח צרה". אבינועם רוזנק משיב לתגובתו של אליעזר מלכיאל עיקרי […]
הבעיה איננה בליברליזם: תגובה למאמרו של אבינועם רוזנק כפי שפורסם בדעות 87 כאן "שורש המבוכה אינו בהליכה עיוורת אחרי אופנות מחשבה רדודות, תוך כניעה לצווי התקינות הפוליטית ונטישת 'קרקע הבית שלנו', אלא בשידוד המערכות שמתחייב בקרקע הבית שלנו לאורם של ערכים שלהם איננו רוצים ואיננו יכולים להתכחש. מכיוון ששורש המבוכה הוא בשידוד המערכות שמתחייב בקרקע […]
"האם אנו מוכנים להכניס את יהדות בית הכנסת לארון מתים, אבל הפעם לקבורת עולמים, לטובת חידושה של דת מקדש קנאית, הנהנית מרוח גבית של דת המידע, הרואה באדם יצור פגום, והמבקשת לשים קץ לחיי אנוש? האם נבחר בחיים ובאלוהי החיים, או ניכנע למשיחיות פונדמנטליסטית שחוסר סבלנות לקיום אנושי בהווה, ואנטי־מילוליות המצוידת במאכלת, הן הגיונה הפנימי?" יהדות בית הכנסת ודת המקדש צרות זו לזו, ומדובר במלחמת זהות יסודית. אנחנו מוכרחים להכריע
"אנו שמקדשים את הפלואידיות, את הביניים, מצליחים לחיות בעולמנו נטול הקדושה ולא לפחד מעיסוק בקודש בעצמו, לא במרחבי היהדות כאשר היא מדברת שיח חברתי בלבד, אלא בהליכה אל קודש הקודשים, אל בית התפילה, במטרה לנהל איתו מערכת יחסים מעודכנת ורלוונטית." מה מוביל אישה תל אביבית להקדיש חלקים נכבדים מחייה לבתי הכנסת, לפרוץ אליהם, לכתוב […]
בית הכנסת אינו משמש רק כבית תפילה, אלא גם כפלטפורמה ליחסים בין אדם לחברו, שלעיתים מגיעים אף לעימותים חריפים שמעיבים על קדושת בית הכנסת. על פי רוב, האחריות לטיפול בקונפליקטים הללו הם גבאי בית הכנסת, הפועלים במסירות ובהתנדבות מלאה אך ללא הכשרה כלשהי. איחוד בתי הכנסת מסייע להם במתן כלים להתמודדות על הדילמות היומיומיות
אם רוצים לחנך את הילדים לתפילה ולחיי קהילה, אי אפשר להפוך את בית הכנסת למרחב סטרילי מילדים. מאידך, ילדים אינם יכולים לשבת בתוך בית הכנסת במשך תפילת השבת כולה. גילי כ"ץ מתארת את המהלכים שנעשו ב'מניין קלוזנר' במטרה לשלב את הילדים במישורים שונים של חיי בית הכנסת, ומבקשת להציף את חשיבותה של מחשבה מעמיקה על הנושא
מספירת שורות הבניין ועד קריאת עלונים, תפילת הקבע נתפסת כטריז התקוע בין המתפלל ובין כוונת הלב. יש שיאמרו שהבעיה נעוצה בניתוק של האנשים מן התפילה, ואילו היו מחוברים אליה יותר היו מוצאים את המסגרת הנהוגה כמעשירה ומרוממת. אולם נראה שגם המסגרת המצויה אינה חפה מבעיות, שאף אינן עולות בקנה אחד עם ההלכה. חלק ניכר מהפתרון טמון דווקא במסגרת, ביצירת גיוון בבתי הכנסת, בין תפילות מלאות ומקוצרות, שיאפשר לכל מתפלל למצוא את התפילה המתאימה לו ולאורח חייו
"החשיבה על בתי כנסת נובעת פעמים רבות מהמרכז החוצה, מן התפילה והבניין אל העולם החיצוני. אני מבקש להפוך את נקודת המבט: לפתוח במחשבות על עירוניוּת ולהמשיך בתובנות על קהילתיות. מתוך כך נחזיר את המבט אל בית הכנסת כמרחב קהילתי עירוני ייחודי, מרחב בו הקודש מכונן את המשפחה, הקהילה והעיר מחדש". הרב מישאל ציון משרטט קווי מתאר לבית הכנסת העירוני, כמרחב המחבר בין הזרות העירונית לפרטיות הביתית
