ראוי לעניות דעתי להכיר בכך שבציונות הדתית של זמננו מפכים שני זרמים המובחנים זה מזה בהשקפת עולמם ובאורחות חייהם: האחד, מתאפיין בדפוסים תורניים-שמרניים של חשיבה וסגנון חיים, והאחר בדפוסים דתיים-ליברליים יותר, ובקצרה: הד"ל והחרד"ל.
הבעיה איננה בליברליזם: תגובה למאמרו של אבינועם רוזנק כפי שפורסם בדעות 87 כאן "שורש המבוכה אינו בהליכה עיוורת אחרי אופנות מחשבה רדודות, תוך כניעה לצווי התקינות הפוליטית ונטישת 'קרקע הבית שלנו', אלא בשידוד המערכות שמתחייב בקרקע הבית שלנו לאורם של ערכים שלהם איננו רוצים ואיננו יכולים להתכחש. מכיוון ששורש המבוכה הוא בשידוד המערכות שמתחייב בקרקע […]
