עם השינויים בתפיסת החברה המודרנית את ההומוסקסואליות עולה שאלת התייחסותו של העולם ההלכתי לנושא: הרב לוביץ מציע לנקוט בדרך של דה-לגיטימציה כלפי המעשה אך סובלנות והימנעות מדה-הומניזציה כלפי העושים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3879388,00.html
"גם אלה הנמשכים לבני מינם אינם יכולים להיות מוצאים מהציבור; יש מצבים לא מעטים בהם ההלכה מתגמשת כדי לגאול אדם ממצוקתו. זו התגמשות זמנית שלא מבטלת ערכי יסוד". הרב שרלו קורא שלא לדחות "אחר" שלא פגע באיש
"רבנים הביעו תדהמה וגינו את הירי לעבר הנערים במרכז ההומו-לסבי, אך למרות הרצון הטוב למערכת החינוך הדתית אין יכולת להגיש עזרה לבעלי הנטייה החד מינית האבודים בישיבה". חיים אלבום קורא להפוך את התדהמה למעשה
03.08.09
בכיתה ח' גילה נדב שהוא נמשך לגברים. הוא סיפר על כך לאחד מרבותיו בישיבת ההסדר, וזה סירב ללחוץ את ידו בסוף הפגישה. לאחר תהליך מפותל ומיוסר, שכלל נישואין קצרים וגירושין כואבים, הוא שלם עם זהותו המינית ועם עולמו הדתי, וקורא לחברה הדתית לגלות רגישות גם כלפי אלה שחורגים מן הנורמה
דברים רבים השתנו בציבור הדתי מאז פורסם לפני עשור מאמרו של הרב רונן לוביץ ב"דעות",
ובו קריאה לגלות הבנה וסובלנות כלפי הומוסקסואליים דתיים. כיום יש לטפל בשאלות נוספות,
קשות וכבדות משקל: התאגדות ממוסדת של הומוסקסואלים דתיים, יחסה של הקהילה הדתית
אליהם, ובעיקר – מהו האופק האישי והמשפחתי אליו הם יכולים לשאוף במסגרת ההלכה
ראו את הגיליון בקבצי PDF. כאן
סלידה, סליחה או סבילה? אפשרות אחרת: סלידה, מתירנות או סובלנות?
יחס היהדות להומוסקסואליות
הרב רונן לוביץ
שאלת מעמדם של ההומוסקסואלים והלסביות והיחס אליהם, עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי חדשות לבקרים. הדבר נובע מתופעת "היציאה מן הארון", ומיוזמותיהם של ההומוסקסואלים, כקבוצה המתאמצת ליצור מסגרות תמיכה הדדית, לעצב מחדש את דעת הקהל, ולפעול לקידום זכויותיהם האזרחיות והחוקיות כדי להשלים תהליך של התקבלות מלאה בחברה כאורח חיים חלופי. מגמות אלו חודרות לתחומים רבים ומגוונים של ההוויה הישראלית, ובשנים האחרונות ניתן היה למצוא את ביטויין בחיים הפוליטיים, במערכת המשפטית ובחיי התרבות והחברה. הנושא זוכה לסיקור רחב בתקשורת ומעורר עניין בוויכוחים ציבוריים שונים.
