התפצלות

סיפורה של קהילת "הקהל – מניין שוויוני בקעה" משקף מסע של ציבור שהחליט כי הפער בין אמונותיו הפנימיות ובין המתרחש בבית הכנסת שלו גדול מדיי ואינו ניתן לגישור. אשרת שהם ויאיר פורסטנברג, ממקימי המניין, מספרים על ההחלטה לפרוש ולצעוד בדרך חדשה

הפילוג הפנימי בציונות הדתית הוא תוצר מאוחר של ניסיונה המועד לכישלון להגדיר לעצמה זהות מגזרית נפרדת. הגותו של אברהם יהושע השל, המציעה אלטרנטיבה רוחנית לעצם המונח "זהות", ובמקומו מבקשת לכונן דיאלוג חי עם האל, עשויה לעורר את הציונות הדתית לדרך חדשה

גבולות הגזרה של הזרמים השונים בציונות הדתית מסמנים גם את גבולות הגזִירה של הציבור הזה: האם עליו להיגזר לשניים, ואם כן – מהו תוואי הקרע, מי מתייצב מימינו ומי משמאלו, ומה היחסים בין קרע זה ובין המפה המדינית-הפוליטית? ביקשנו מלאה שקדיאל ומצור ארליך לנסות לשרטט את תוואי הפיצול שלהם

הציבור הדתי-לאומי הולך ונפרם לתת-קבוצות שאט-אט מתמסדות, מתרחקות זו מזו ומגביהות את החומות ביניהן. בבית המדרש "רשות הרבים" של מרכז יעקב הרצוג מבקשים לכונן שיח חדש המשתף את כל גוני הציונות הדתית; שיח ששומר על עומקו ואינו מתבסס על פלורליזם

זה כמה עשורים שהציונות הדתית הולכת ומתפצלת לשני מחנות, שגישתם לתרבות החילונית וליחס
הראוי בין המינים שונה בתכלית; נראה שבתי הכנסת ובתי הספר צפויים להתפצל יותר
ויותר. שורש הוויכוח הוא בשאלת הנאמנות: האם הציוני-דתי נאמן להלכה הנוהגת, או
למערכת הערכים האנושיים המעצבת אותה?