לפני שנה ניגשה אלי קשישה ברחוב. היא שאלה איזו שאלה ואני הייתי חסרת סבלנות. מלמלתי תשובה במהירות והלכתי. היא היתה נראית לי כל כך זקנה, כל כך לא מבינה, ופשוט לא היה לי כוח. כמה חודשים אחר כך הוזמנתי לארוחת שבת אצל אנשים שלא הכרתי. ברגע שדלת הבית נפתחה גיליתי פנים מוכרות. לקחו לי עוד שניה-שתיים לזהות – בעלת הבית היא האישה הקשישה שפגשתי. נשמע כמו סיפור חסידי אבל זו אמת לאמיתה. השפלתי מבט וקיוויתי מאוד שהיא לא זוכרת אותי. גם אם היא זכרה, היא לא אמרה דבר. בהמשך הארוחה גיליתי בקשישה ההיא, שחשבתי למתישה וטרחנית, עולם עשיר של אופי, הומור, חוויות אינסוף, בישול מדהים, עוקצנות, ידע וכשרון.