יו"ר ועדת הכספים משה גפני הגיש הצעת חוק חדשה, לאיסור הכנסת חמץ לבתי החולים במהלך חג הפסח. בנאמני תורה ועבודה טוענים כי הדבר יחזור כבומרנג וטוענים: "מבחינה הלכתית, קיימים מספר פתרונות" חוק החמץ חוזר: יו"ר ועדת הכספים, משה גפני הגיש הצעת חוק חדשה לפיה תיאסר הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, כך פורסם ב-ynet. כזכור, סערת חוק […]
הרב עידו פכטר טוען כי החלטתו של עיתונאי "הארץ", עפרי אילני, להפסיק לחגוג את החגים בגלל הממשלה החדשה היא שגויה: "הוא מודה שהיהדות היא שלהם. יש קולות אחרים, לא פחות אותנטיים מהם" עפרי אילני כותב בכאב על הרצון שלו להיפרד מהזהות היהודית שלו בעקבות הממשלה החדשה שקמה. "מאז שעמדתי על דעתי אני מזדהה עם ההיסטוריה […]
השבת נדבר יחד על החזרה לשגרה. מה עושים עם האור של החגים? איך לא שוכחים את כל החוויות שצברנו עם הכניסה לשגרה השוחקת? איך הופכים את השגרה שלנו למשמעותית?
השבת נתמקד עם החניכים שלנו בעומק שמאחורי חג הסוכות. בשבת זו אנו מצויים בין יום הכיפורים לחג הסוכות – זו ההזדמנות לדבר על החיבור המיוחד שנוצר מהסמיכות של שני החגים. בשבת אפשר להתבונן מעט על ההבנות שלנו מיום הכיפורים ומתוכן להתכונן לחג הסוכות.
חג שבועות, כמו סוכות ופסח משלב בתוכו חג חקלאי (חג הקציר והביכורים) וחג היסטורי (חג מתן תורה) ובמפגש שבין השניים מונחת מגילת רות, המתרחשת בעונת השנה הזו ומספרת את סיפורה של רות המואביה רבת החסד, אל לב ההיסטוריה היהודית כסבתו הגדולה של דוד המלך.
לפניכם מקבץ של ארבעה מאמרים העוסקים בדרכים שונות במפגש בין התורה והחיים, היחס לגרים, מנהיגות, דרך ארץ ועוד.
בתשכ"ז חזרנו אל תוך החומות, והיו אלה לחומות של תקווה. אולם כדי שתתגשמנה כל התקוות יש צורך בשילוב ידיים של שני סוגי הבונים: הבונים בחומר ובלבנים, והבונים בתורה, תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם, עליהם נאמר: "אל תקרי בנייך אלא בונייך". רבי חיים בן עטר, בספרו ראשון לציון כתב על הפסוק (שיר השירים ה,ח) "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם", שמילה בנות היא מ"לשון בניין". כלומר: הקב"ה השביע אותנו לבנות את ירושלים
העולם המודרני מלא בחיות רעות שעלולות להזיק, מהן חיות בית כגון: טלפון סלולארי ומרשתת, מחשב או טלוויזי., ומהן חיות בר המסתובבות במרחבי הפרא האורבניים: כלי רכב, שלטי חוצות ותרבות קלוקלת. האם צריך להעביר מהעולם את כל האביזרים הטכנולוגיים ומרכיבי התרבות שמסכנים את עולמנו הסגור, או שיש להשתמש בהם, תוך השבתת האלמנט המזיק שבהם?
החוויה הרוחנית והשילוב של יסודות מיסטיים בהוויה הדתית צריכים לעלות בקנה אחד עם עקרונות האמונה היהודית, ולהשתלב במסגרת אורח החיים של ההלכה. הם צריכים להוות השלמה לתפילה, ללימוד התורה ולקיום המצוות, ולא לייצר יהדות אלטרנטיבית של דתיות זולה, קלה להשגה, אך רחוקה מדרך התורה. ההליכה לאור אשם של רבי עקיבא ורשב"י לא תמיד עוברת בדרכים קלות ותמיד לא עוברת בדרכים עקלקלות, אלא מובילה היא בדרכים ישרות, דרכים של פניה אל בורא עולם ישירות.
אפשר לראות את מנהגי האבל בימי הספירה כמתחברים כולם לשרשרת ארוכה ואחידה של אבלות על מותם של יהודים בידי אויבי ישראל.
מאמר זה לא בא לשנות דבר במנהגי האבל של ימי הספירה, אלא חותר לחולל שינוי תודעתי והצהרתי שהוא במקרה זה בעל משקל רב. לא נקל ראש, אפוא, במנהגי האבל של ימי הספירה, כי אם נחזיק בהם במלוא עוזם, ונכיר כי מנהגי אבלות אלו לא רק על תלמידי רבי עקיבא באו, אלא על כל מי שנהרגו בידי אויבי ישראל לאורך הדורות.
אחת המצוות המרכזיות של חג הפסח, היא מצוות החינוך – 'והגדת לבנך', המצווה להמשיך את שרשרת המסירה, לספר שוב ושוב את הסיפור המכונן של העם היהודי ולהפוך אותו למרכז הזהות של הדורות הבאים.
לפניכם שני מאמרים הראשון עוסק בחינוך בליל הסדר והשני מציע פרשנות מחודשת לדמותם של ארבעת הבנים שבהגדה.
פסח הוא חג הולדתו של העם היהודי, החג בו אנחנו שבים אל הסיפור המכונן שלנו – יציאת מצרים, חוזרים ומספרים בו, ומחפשים בו משמעויות עתיקות וחדשות שיעניקו משמעות וערך לחיינו העכשוויים, ותובנות על חיי העם היהודי לאורך ההיסטוריה.
לפניכם מקבץ של כמה מאמרים המבקשים להציע נקודות מבט עכשוויות על החג ועל ליל הסדר. בראש המקבץ תמצאו רעיונות שצריכים ללוות אותנו לאורך השנה כולה; על הכרת תודה, על הדאגה לעני ועל אהבה – כולם רעיונות עומק של החג. בהמשך ישנה הצעה לפרשנות חדשה ועכשווית על ארבעת הבנים, ולבסוף מחשבות שנכתבו בערב פסח תש"ף, ערב ליל הסדר – בסגר.
חג פורים הוא חג יוצא דופן בלוח השנה העברי, אופיו הקרנבלי, העובדה שהוא חוגג אירועים שהתרחשו בגלות ועוד. למרות שמדובר בחג קצר מאוד מסתתרים בתוכו לא מעט ערכים, תובנות ולקחים שמלמדים על דרכי החיים הראויות.
לפניכם מקבץ של שלושה מאמרים העוסקים בהיבטים שונים של חג פורים – השמחה, איבוד הפרופורציות והתקשורת (או העדרה).
מדי פעם אני משתעשע במחשבה על חיים נטולי התפרצויות בזמן. זמן נקי המתנהל מראשון עד חמישי, עם שבתות סטנדרטיות באורכן. שגרה ארוכה כמו רחובות העיר מודיעין: יפה, מטופחת ונטולת הפתעות. זמן כזה קובע קצב התנהלות שבו הסביבה לא מצפה ממך להתקדם על צירים מדומיינים. אין צורך לתהות מתי יבוא לעולם הילד הראשון שלי, איך וכיצד תראה הברית שלו, את מי נזמין, מה בדיוק יעשו שם והאם הכיבוד יהיה בשרי. חיים שמותר בהם לדרוך במקום
