אביעד עברון הוא תלמיד ישיבת מעלה גלבוע, הקיבוץ הדתי.
המתח עתיק היומין שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה מעניק פתח למחשבה אודות תפקידה של התורה הכתובה למול התורה שבעל פה. כיצד התורה שבעל פה יכולה להכיל כל כך הרבה כתיבה? האם אין בכתיבה האינסופית של התורה שבעל פה טעם לפגם? אביעד עברון בוחן את הגבולות שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ומתוך כך משרטט קווים לניהול המתח שבין השמרנות להתחדשות בתורה
המאמרים שהוגשו לתחרות פנו לעסוק ביחס שבין שמרנות וחדשנות באמצעות כלים שונים ומגוונים: מסות, דרושים, ניתוח של סוגיות תלמודיות והרהורים אישיים. למרות המגוון הצורני הזה, אפשר לומר כי קו מרכזי של רוב המאמרים היה ההכרה שאין כאן רק ניסיון להכריע בין שתי אפשרויות, בין טוב ורע, אלא ניסיון להכיל ולשלב את הצורך בהתחדשות בתוך המסגרת הבסיסית של המסורת שהיא יסוד העמדה השמרנית.
אנחנו בעיצומו של עידן הכתיבה. המילה הכתובה הופכת להיות מרכזית הרבה יותר מהמילה הנאמרת. הכתיבה היום רווחת יותר מאי-פעם. שיחות הטלפון שהיו אמצעי התקשורת המרכזי עד לעשור האחרון פינו את מקומן לכתיבה שזכתה באין-ספור מדיומים ואפשרויות ביטוי חדשות.
