כדי להיות חלק מהכלל – כדי להיות מי שמספר את הסיפור הציבורי, משפיע על סדר היום הציבורי, צריך לתרום ולעשות למען הכלל. העשיה הזאת למען הכלל היא מה שמאפשר את היות האדם הפרטי חלק מהציבור, ולקבל חלק מהזכויות של הציבור.
עגל הזהב הוא התזכורת שלנו לא לרדת לעולם החומריות הטבעי אלא לעלות למעלה, לה' – לקבל את לוחות הברית ואת התורה. גם על הרוח אנחנו צריכים להתאמץ. לעבוד קשה כדי להצליח לקבל באמת את הלוחות.
משה רבינו מציג לנו מודל מנהיגות שלא צריך להיבחר לכנסת עבורו. כשמשה רבינו רואה עוול הוא ישר בוחר לעשות משהו! מה אתם עושים כשאתם רואים עוול?
בפרשת שמות אנחנו מכירים לראשונה את משה רבינו, כתינוק, ונקרא על תחנה משמעותית ביותר בחייו, התחנה בה הוא נמשה מהמים, ולפיכך נקרא בשמו: משה. מה המשמעות של השם הזה?
השם משה ניתן למשה רבנו על-ידי בת פרעה, ולדעת חוקרי מצרים העתיקה היה זה שם מצרי (מוסה). אולם השם משה דבק במשה האיש, משום שהוא התאים לו מאוד. משה לא רק נמשה מן המים, אלא גם ובעיקר משה את עם ישראל והעלה אותם מים היגון והעבדות אל החירות הלאומית והדתית. ברצוני להציע שהשם משה מתמצת גם את שלוש התכונות שהפכו אותו למנהיג הגדול מכולם: מ' – מוסריות, ש' – שליחות, ה' – הקרבה. הגדרת המטרה האמתית של האותות והמופתים במצרים חוזרת ונאמרת בתורה שוב ושוב: להוכיח לפרעה ולכל מצרים שה' הוא האלהים.
שאלת המפתח היא: מה הייתה המטרה של כל האותות והמופתים שרגילים לקרוא להם מכות מצרים? רגילים לחשוב שהמטרה הייתה שחרור בני ישראל, אבל זאת יכול היה בורא עולם להשיג בפצצת אטום אחת. המטרה גם לא התמקדה בהענשת המצרים ונקמה בהם, שכן גם את אלו ניתן היה להשיג בהנחתת מהלומה אחת רבת עוצמה.
הגדרת המטרה האמתית של האותות והמופתים במצרים חוזרת ונאמרת בתורה שוב ושוב: להוכיח לפרעה ולכל מצרים שה' הוא האלהים.
האדם האחרון שהיינו מצפים שמשה יעניק לו כבוד הוא פרעה. פרעה הוא הרשע האולטימטיבי של התורה, השליט האנטישמי הראשון, שציווה על הריגת כל הבן הילוד, העביד את בני ישראל בפרך ושלל מהם את חרותם. אולם למרבה הפלא יש שורה של אמרות חכמים המדגישות שמשה הצטווה להתייחס לפרעה בכבוד כיאה למלך.
