משפחה

השבת הופכת לא פעם לזירת מלחמה – היא מחדדת ומדגישה את לבטיו של האדם הדתי המודרני, הנקרע בין הרצון לבלות את השבת עם משפחתו ועם חבריו לבין הרצון להקדיש זמן ללימוד תורה ולתפילה. אל מול הדילמה שבין החברתי לרוחני, יש להציב אלטרנטיבה קהילתית אחראית שלא מכחישה את שני הרצונות הללו, ומעניקה לכל אחד מהם משקל

דברים רבים השתנו בציבור הדתי מאז פורסם לפני עשור מאמרו של הרב רונן לוביץ ב"דעות",
ובו קריאה לגלות הבנה וסובלנות כלפי הומוסקסואליים דתיים. כיום יש לטפל בשאלות נוספות,
קשות וכבדות משקל: התאגדות ממוסדת של הומוסקסואלים דתיים, יחסה של הקהילה הדתית
אליהם, ובעיקר – מהו האופק האישי והמשפחתי אליו הם יכולים לשאוף במסגרת ההלכה

נשים דתיות שעברו תקיפה מינית חוות לא פעם שחזור טראומתי של הפגיעה סביב קיום הלכות טהרת המשפחה. היחס ההלכתי לדם הנידה, הבדיקות הרבות הנדרשות מהן, חוויית הטבילה במקווה – כל אלה מעוררים תחושות של פריצת גבולות הגוף, חוסר אונים ובושה. עלינו ליצור שיח פתוח על אודות הקשיים הללו כדי שהלכות טהרת המשפחה ישובו להיות מקור של שמחה, קרבה וטהרה

זוגות רבים בציבור הציוני-דתי מתקשים לפתח מסגרת זוגית ומשפחתית יציבה. בין הגורמים לכך
בולטים שלושה מוקדים של מצוקה: היחס לגוף ולמיניות, דחיית הריון ותכנון המשפחה
ותופעת נישואי הבוסר כדרך התמודדות עם הקושי שבשמירת הלכה. על רבני הציבור ומחנכיו
להתמודד עם סוגיות אלו באופן מעמיק – הן במישור החינוכי והן במישור ההלכתי