סטטוס קוו

ההסכם הקואליציוני שרק מחכה שירימו אותו: כל מי שמעורב במו"מ הקואליציוני בין המפלגות השונות יודע שמה שעומד במרכז השיחות, לפחות כשמדובר על מהות ולא על תיקים, זה נושא השוויון בנטל, ונושאי דת ומדינה באופן כללי יותר. לפחות בשלב זה של המו"מ, הפערים בין המפלגות החרדיות ובין מפלגתו של יאיר לפיד נראים כבלתי ניתנים לגישור. לא רבים יודעים, אבל בדיוק בשביל זה הכינו בתנועת נאמני תורה ועבודה הסכם קואליציוני, שעוסק אך ורק בנושאי דת ומדינה, במטרה לגשר בין הניצים. מי שעמל על ההסכם, ועל הפתרונות היצירתיים שבו, הוא ד"ר הדר ליפשיץ, ראש תחום שירותי דת בתנועה ומרצה בחוג לפוליטיקה וממשל במכללה האקדמית אשקלון.

התחלת העבודה נעשתה כחודש וחצי לפני הבחירות. המגעים בנושא נערכו כמעט עם כל הגורמים במערכת הפוליטית – גורמים במפלגת העבודה, אנשים ממפלגתה של ציפי לבני, וגם חברי כנסת מיש עתיד. ומצד שני, גם פגישה עם יו"ר הבית יהודי, נפתלי בנט, עזרה לעצב את אותו מסמך. זמן קצר לאחר אותה פגישה, התבטא בנט לראשונה בנוגע לצורך לשנות את שירותי הדת. אחרי הבחירות אף הוסיף בנט כי הגיע הרגע לבחון מחדש את הסכם הסטטוס קוו בנושא. בנאמני תורה ועבודה מספרים כי הבית היהודי הכינה את שיעורי הבית היסודיים ביותר בתחום, עוד לפני הבחירות, והגיעה מוכנה למו"מ הקואליציוני.

נעבור למסמך עצמו. הרעיון היסודי שמבקש המסמך לקבוע הוא דמוקרטיזציה של יחסי דת ומדינה, ולמעשה לבוא במקומו של הסטטוס קוו המפורסם. "עד היום, יחסי דת ומדינה נעשו בצורה של טלאי על טלאי, והסטטוס קוו אמר שאסור לשנות כלום", מסביר ד"ר ליפשיץ. "אנחנו אומרים בואו נעשה מחיקה ובנייה מחדש. בכל הסכם קואליציוני, משנות השבעים, מתחייבים תמיד לשמור על הסטטוס קוו. גם ממשלת ברק, שאמרה בואו נטפל בנושא בחורי הישיבות, והקימה את ועדת טל, קבעה בהסכם הקואליציוני כי בכל שאר הנושאים ישמר הסטטוס קוו". למי שלא יודע, כבר בשנת 49 הוכנס הסטטוס קוו להסכם הקואליציוני. ראש הממשלה בן גוריון כלל בו ארבעה נושאים – כשרות, שבת, חינוך ונישואין וגירושין. אותו הסכם התבסס על מכתב שכתב בן גוריון בשנת 47, ובו נכתב כי מדובר בהמשך ההסכמים שנוצרו עוד בתקופת היישוב, אי שם בשנות העשרים של המאה הקודמת, ולמעשה עוד בימי הקונגרס הציוני הראשון (1897), שקבע כי הציונות הולכת ביחד עם הדת. "ההיגיון היה אז שיש תהום עצומה בין החרדים ובין אלו שהוגדרו בזמנו 'המשכילים', ואם נתחיל לדון בענייני דת ומדינה, התנועה הציונית תתפוצץ ולא תוכל לקום", מסביר ליפשיץ את הבסיס לאותן הסכמות. "ולכן אנחנו מטאטאים מתחת לשטיח את כל נושא הדת". ליפשיץ מציין כי הסטטוס קוו הוא דבר טוב לחברות משבריות, שיש בתוכן קרע ושסע עמוקים, כפי שהיו באותם ימים של תחילת היישוב. "אתה בעצם אומר בואו לא ניגע בנושא", הוא מוסיף. "לא נקבל החלטה. שזה בעצם מה שעושה הסטטוס קוו".