האמנות היהודית בת זמננו ממעטת לעסוק בגוף ובעירומו; השיח היהודי-הדתי מסרב לאמץ את התפיסה המערבית שבה הגוף והעירום הם לב לבה של האמנות. עם זאת, שינוי משמעותי בתחום זה התרחש במקביל להתקבלותו של השיח הפמיניסטי. מבחינה זו, המהפכה הפמיניסטית והיחס אל הגוף באמנות היהודית קשורים זה לזה באופן הדוק

על הספר "הטקס שלא היה – מקדש, מדרש ומגדר במסכת סוטה" מאת ישי רוזן-צבי ועל
המיצג של רוחמה וייס "'והקריב אותה הכהן' – בית-המדרש של הסוטה"

מעוות (לא) יוכל לתקון?

יפה בניה

יפה בניה היא מנהלת פדגוגית ב"ממזרח שמש" – מרכז למנהיגות יהודית חברתית, וחברת צוות "פתיח" – יוזמות לפיתוח חזון למנהיגות בחינוך" במכון מנדל.

מסורת חדשה של תפילה, שיחה ולימוד מתפתחת בבית המדרש החילוני-דתי "ניגוני נשים", ומעוררת שלל אתגרים. תפילתה של חנה עשויה לסייע בהתמודדות עמם. דתיות וחילוניות מתפללות יחד.

נעים להכיר – מיכל נגן – "אינני מחפשת את המאבק אלא
את השינוי שלי"

יקיר אנגלנדר

לקריאת הקובץ כפי שהופיע בדעות 17 לחצו כאן

נו, אז מה יהיה עם אדם וחווה?
על הבעיה הפמיניסטית של קריאה בכתבי הקודש
תמר ביאלה
אמר רבי אלעזר: "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא – לפיכך לא כיזבו בו".
בבלי יומא סט ע"ב

המאמר מוקדש בתודה לרב פרופ. דוד הרטמן שבשיעור מאלף (ומהלב) שלו, למדתי סוגיה זו.

התיאולוגית המוסלמית ריפעאת חסן מצביעה על שלוש הנחות תיאולוגיות, הקיימות בשלוש הדתות המונותיאיסטיות המעצבות את העליונות הגברית