דברי חז"ל על המילים "ויקחו לי – לשמי" לא באו לתבוע כוונות נאצלות בכל המצוות, אלא נועדו דווקא להדגיש את הדרישה המיוחדת שהיתה בעניין בניית המשכן. בהקמת המבנה שנועד להשראת שכינה בישראל, היה צורך מיוחד בנתינה לשמה, אך בשאר המצוות ובכל יתר המעשים הטובים שאנשים עושים – העיקר הוא עצם העשייה, ואין לדקדק בטיב הכוונה
האדם עושה את הבגדים, אך הבגדים, כידוע, גם עושים את האדם, כשהם מעניקים לו תחושת חשיבות ותודעת השתייכות, הרגשה חגיגית או אווירת חולין. ברגע שליצן רפואי מניח על אפו חתיכת פלסטיק אדום, התנהגותו משתנה ויחסם של כל הסובבים אליו משתנה. כשצעיר לובש מדי צבא, נכנסת בו לא פעם רוח אחרת, סגנון דיבורו והליכותיו מקבלים תפנית.
אחת הטעויות הקשות של עם ישראל בחטא העגל הייתה, אפוא, בכך שבמקום לנסות לרפא את המצב, הם העדיפו להרוס את הכל. בכך הם ביטאו נטייה טבעית ומוכרת לפתור בעיות באמצעות פתרון גורף, הורס וטוטלי, "זבנג וגמרנו”.
חרף האפיון של היהדות כדת מעשית, היא הייתה הראשונה להביא לעולם את רעיון השבתון השבועי. רעיון זה היה במשך שנים רבות זר ומוזר בעיני העמים, ועם ישראל אף הושם ללעג ולקלס על כך שהוא מתבטל ממלאכה יממה שלמה בכל שבוע.
יום השבתון כבר התקבל באופן אוניברסלי, אולם הפיתוי הכספי והחומרי לוותר על מנוחת השבת, כנראה גדול מאוד, וגורם לחברה הישראלית להחמיץ את ההזדמנות לבסס אותה במרחב הציבורי של מדינת ישראל.
העם רוצה מנהיגות נקיה, כמו לחם הפנים, שריחה טוב כריח הקטורת. הוא דורש מנהיגים ללא רבב שמבצעים את תפקידם ביושרה ובהגינות, בשקיפות ובמסירות. תביעה זו חזקה עשרת מונים בחברה הדמוקרטית של זמננו, בה כולם שווים בפני החוק, וכל מנהיג ואיש ציבור נתון לשיפוט וביקורת ציבורית.
