ראוי לעניות דעתי להכיר בכך שבציונות הדתית של זמננו מפכים שני זרמים המובחנים זה מזה בהשקפת עולמם ובאורחות חייהם: האחד, מתאפיין בדפוסים תורניים-שמרניים של חשיבה וסגנון חיים, והאחר בדפוסים דתיים-ליברליים יותר, ובקצרה: הד"ל והחרד"ל.
מרחבי המוות המתבטאים בהילולות, בגלגולי נשמות ובהשתטחות על קברי צדיקים, מאיימים על הדימוי העצמי ה'מודרני' וה'רציונלי' של הציונות הדתית. משום כך עוצב ל"ג בעומר בראשית המאה העשרים כחגו של מרד בר כוכבא, תוך שלילת מקומו כיום ההילולה של רשב"י במירון. אך הרתיעה מהמוות שוללת באופן גורף היבטים מרכזיים בתרבות ובתודעה של חלק גדול מקהילות ישראל. מסה היסטורית־עכשווית
