רב אורתודוקסי אמריקני שעוסק בגיור עומד בפני שלושה אתגרים מרכזיים: האלטרנטיבה של גיור רפורמי, האופציה של היקלטות אל תוך הקהילה היהודית באמצעות נישואין אזרחיים ואימוץ זהות יהודית ללא תורה ומצוות. אל מול האתגרים הללו, יש לדרוש מן המתגיירים רמה מתונה של שמירת מצוות, תוך הבנה שזהו רק צעד ראשון לקראת אימוץ היהדות והמסורת היהודית לכל החיים
הדור השני נדחה
לאחרונה הוזמנתי על ידי הרב שאול פרבר, ראש מכון עתים, לדבר בכנס של הלובי לענייני דת ומדינה בכנסת בראשות חברי הכנסת אלעזר שטרן ועליזה לביא. הרב פרבר הזמין כמה רבנים מן האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית לספר על ניסיונם בתחום הגיור. בהרצאתי הקצרה הדגשתי את העובדה שבני הדור השני לגרים בארצות הברית, אף שהם עצמם בוגרי בתי ספר אורתודוקסיים, עלולים להידחות על ידי הרבנות בישראל אם הם או ילדיהם יעלו ארצה. איך ייתכן שאותה מדינת ישראל עצמה, שעליה הם לומדים ושבעדה הם מתפללים, לא תהיה פתוחה בפניהם ובפני ילדיהם? הרבנים האורתודוקסים האחרים שיתפו את באי הכנס בניסיון שלהם בתחום הגיור ובאתגרים שעמדו בפני הגרים מקהילתם בבואם לישראל. כפי שהסביר לנו הרב פרבר, העובדה שהסיפורים שלנו הושמעו בכנסת ישראל היא צעד לקראת הבנה טובה יותר בין ישראל לבין התפוצות בנושא הגיור.
אבל מהו הסיפור שלנו? מהו האתגר העומד בשאלת הגיור בארצות הברית? כדי לענות על השאלה הזו, יש להפנות את המבט למצב הגיור בגרמניה במאה התשע-עשרה, ולאחר מכן בראשית המאה העשרים. זמן קצר לפני כן זכו היהודים בגרמניה בזכויות אזרח, והיהודים היו יכולים לתפוס את מקומם בחברה הגרמנית בהיקף שלא ניתן היה להעלות על הדעת קודם לכן. בהתייחסו לגיורים בתקופה ההיא, מצטט הרב מרדכי יעקב ברייש את דברי הרב מנחם קירשנבאום, רבה של פרנקפורט, המסביר את הצורך לקבל מועמדים לגיור:
בני הדור השני לגרים בארצות הברית, אף שהם עצמם בוגרי בתי ספר אורתודוקסיים, עלולים להידחות על ידי הרבנות בישראל אם הם או ילדיהם יעלו ארצה. איך ייתכן שאותה מדינת ישראל עצמה, שעליה הם לומדים ושבעדה הם מתפללים, לא תהיה פתוחה בפניהם ובפני ילדיהם?
אם הרבנים הנ״ל [שאינם מקפידים בהלכות גיור] יקבלו אותם, על פי דת תורתנו הקדושה אינם גרים. וברשימת הקהילה לגרים יחשבו. ולאחר ימים ושנים, ישאו [בני הקהילה המקוריים] מהנ״ל. [אם כך] שוב איכפת ואיכפת [לנו, שכן יתגיירו אצלנו]. על כל זה, טוב יותר לקבלם ושלא נבדוק שבשביל דבר הוא מתגייר, חוץ מקבלת המצוות, שמעכבת אפילו בדיעבד. ולבדוק אחריו אולי יפרוש? כפי ראות עינינו ידענו שלא יפרוש, או ילך להליברלים שמקבלים אפילו בדברים שמעכבים. על כל זאת טוב יותר שלא לבדוק, רק יקבלו עליהם עול מצוות, דבדיעבד הוי גר… [הוי אומר] בנידון שלפנינו, שאם לא יתירו להם [הגיור כדין] ידורו יחד באיסור, או בגירות שאינו כלום – וזה גרע: שיחזיקו עצמם יהודים – בוודאי יש לקבלם, שעכ״פ יהיה הכל כדת וכדין (שו״ת מנחם משיב, סימן מ״ב, מובא בתוך: צבי זוהר ואבי שגיא, גיור וזהות יהודית).
הרב קירשנבאום מזהה שני גורמים שהשתנו, ובגינם הוא דורש מן הרבנים לשנות באופן יסודי את גישתם לגיור. הגורם הראשון הוא הופעתה של אלטרנטיבה לגיור אורתודוקסי: גיור רפורמי. לשיטתו, אם הרב האורתודוקסי לא יגייר מועמד זה או אחר, הוא או היא יעברו גיור רפורמי שאינו מקובל על פי ההלכה. הגורם השני הוא העובדה שמעתה עומדת בפני בני הזוג האפשרות להתחתן בנישואין אזרחיים גם ללא גיור, ולאחר מכן הם יוכלו להיקלט בתוך הקהילה היהודית. בגרמניה של המאה התשע-עשרה, שבה נטמעו היהודים בתוך החברה והתרבות הגרמניות הנייטרליות מבחינה דתית, היו ה"גרים" הללו נחשבים כשייכים לקהילה היהודית, למרות שלמעשה הם כלל לא התגיירו, או שהגיור שלהם אינו מוכר על ידי ההלכה.
הרב ברייש, שפעל בשוויצריה ודחה בחריפות את קריאתו של הרב קירשנבאום למתינות, זיהה גורם שלישי בשינוי ההיסטורי שחל בזהות היהודית המודרנית:
ואני אשתומם מאד על המראה – כי הרבנים היושבים בערי הפריצות במערב אירופא אין יכולים לרמאות את עצמם כאשר יודעים בטוב אשר רובא דרובא גרים כאלו, הם אשר נדבקו נפשם בישראל להתחתן ורוב הישראלים האלו פושעים ואין רוצים כלל לידע מיהדות, כשרות, שבת, נדה, כל המצוות הם עליהם למעמסה והם רק יהודי לאומי ויודעים בטח אשר גם הנכרית אשר למראית עין מתגיירת, לא התנהג כלל בשום יהדות כיון שגם בעלה היהודי-הלאומי אינו יודע כלל מזה (חלקת יעקב, סימן י״ג).
הרב ברייש מצביע על מפנה שחל במשמעותו של הגיור בגרמניה של המאה התשע-עשרה. המועמד לגיור מעוניין להצטרף לחברה יהודית השונה מן החברה היהודית המוכרת לאורך ההיסטוריה. המתגייר מאמץ זהות יהודית חדשה שכלל לא קשורה לתורה ולמצוות. הוא או היא מבקשים לקבל על עצמם זהות יהודית המבוססת על קהילה יהודית ועל תרבות יהודית משותפת, אולם ללא קשר לריטואל ולאורח חיים על פי המסורת. בעיני הרב ברייש, שינוי זה בזהות היהודית דורש החמרה נוספת, ולא הקלה, בהערכת המועמד לגיור. עתה, לטענתו, על הרבנים לחקור את המניע של המתגייר ולהשתכנע שהוא אכן יהיה שומר מצוות.
שמירת מצוות כשאיפה
שלושת הגורמים הללו – האופציה של גיור רפורמי, האופציה של היקלטות אל תוך הקהילה היהודית באמצעות נישואין אזרחיים ואימוץ זהות יהודית ללא תורה ומצוות – הם הניצבים אל מול הרב האורתודוקסי בארצות הברית גם היום. הסכנה שמועמד לגיור שנדחה על ידינו ימצא רב קונסרבטיבי או רפורמי שיסכים לבצע את הגיור היא סכנה ממשית. גיור קונסרבטיבי או רפורמי מקובל בדרך כלל בקהילה היהודית בארצות הברית על גווניה, אך הוא מעורר בעיות חברתיות ודתיות חמורות כאשר ילדיהם של הגרים ירצו להתחתן עם יהודים מן הקהילה האורתודוקסית. אף שלעתים קרובות השיקול הזה לבדו לא ייחשב בעיני רב אורתודוקסי בארצות הברית כשיקול מספיק לגיורו של אדם שאינו מוכן לקבל על עצמו את המסורת, הוא נשאר שיקול רציני.
גם הגורם השני, הנישואין האזרחיים, מדאיג, אך במידה פחותה. אף שנכון שהקהילה היהודית בארצות הברית תקבל ילדים מנישואי תערובת כיהודים, הפלג השמרני יותר של הקהילה ידרוש הליך כלשהו של גיור ממי שמבקש להצטרף אליה. קווי הגבול בין הפלגים בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית מגוונים ומשתנים בלי הרף. עם זאת, עמידתו של יהודי מסורתי על גיור כלשהו של בן או בת הזוג כנראה לא משתנה.
לבסוף, כפי שהיה בגרמניה, גם בארצות הברית הגורם השלישי הוא הבעיה הסבוכה ביותר. האם אנחנו, הרבנות האורתודוקסית של אמריקה, נסכים לגייר אנשים המצהירים במפורש שהם מתכוונים להצטרף לעם ישראל על הזהות והתרבות שלו, אבל לא מתוך רצון לקבל על עצמם עול תורה ומצוות? הרבנות הצהירה שהמדיניות שלה היא שאין לקבל מועמדים כאלה. שמירת מצוות היא תנאי שיש לעמוד עליו, אפילו אם בשל כך אנו עלולים להפסיד את המועמדים הללו, והם יפנו לתנועות אחרות. ובכל זאת, בעולם האמתי, בחדר עבודתו של הרב, במקרים רבים הסיפור הוא שונה. כאשר מסתמן שהיחסים של בן או בת של חבר הקהילה עם בן או בת זוג שאינם יהודים הופכים לרציניים, וההורים פונים לרב כדי להבטיח שבן או בת הזוג יתגיירו, המצב הרבה יותר מסובך. עד כמה צריך הרב ללחוץ לכיוון של שמירת מצוות? האם הרב מוכן לדחות את בן או בת הזוג הלא-יהודים, אפילו במחיר שהם יפנו עורף לתנועה האורתודוקסית או ליהדות בכלל, ובמחיר הכעס של ההורים? אין תשובות פשוטות לשאלות הללו, ובכל זאת, ברצוני להציע אופציה נוספת.
שמירת מצוות היא בבחינת שאיפה בעיניו של כל יהודי. כולנו משתדלים יום יום לשפר את מידת השמירה שלנו והמחויבות שלנו לתורה ולמצוות. אני מאמין שזהו התסריט שיש להציג לפני זוגות כאלה. עלינו ללמוד אתם יחד ולדרוש רמה מתונה של שמירת מצוות לקראת הגיור, תוך הבנה שזהו רק צעד ראשון לקראת אימוץ היהדות והמסורת היהודית
עבור הרב האורתודוקסי העומד מול בן או בת זוג לא-יהודים של בן או בת זוג יהודים, שלרוב אינם שומרי מצוות, חוויית הלימוד עשויה לשמש הזדמנות ליצירת זוגיות ומשפחה שתתפתח בתחום של שמירת מצוות ומחויבות למסורת. במובן מסוים, שמירת מצוות היא בבחינת שאיפה בעיניו של כל יהודי. כולנו משתדלים יום יום לשפר את מידת השמירה שלנו והמחויבות שלנו לתורה ולמצוות. אני מאמין שזהו התסריט שיש להציג לפני זוגות כאלה. עלינו ללמוד אתם יחד ולדרוש רמה מתונה של שמירת מצוות לקראת הגיור, תוך הבנה שזהו רק צעד ראשון לקראת אימוץ היהדות והמסורת היהודית לכל החיים. גישה זו מטילה אחריות נוספת על הרב, שצריך להמשיך ללמד ולהדריך את בני הזוג. לעתים קרובות תהיה עלייה ניכרת במידת המחויבות להלכה רק אחרי שהזוגות מתחילים לבנות משפחה, ויש להם אפשרות לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים. באופן אישי, אני חש סיפוק עצום כאשר אני רואה ילדים של זוגות כאלה, שאחרי קבלת חינוך בבתי ספר יהודיים יוצאים לחפש לעצמם בני ובנות זוג שומרי מצוות.
בעידן המודרני שבו אנו חיים, יש מעט מאוד תשובות פשוטות לשאלת הגיור. ועם זאת, עתידה של יהדות ארצות הברית תלוי בנכונות שלנו להעז ולנצל את ההזדמנויות הנחוצות להבטחת החיוניות והעוצמה שלנו בעתיד.
*הרב אדם מינץ הוא מייסד ורב קהילת רעים אהובים, קהילה אורתודוקסית-מודרנית במנהטן, פרופסור להיסטוריה יהודית בסיטי קולג', ניו יורק, ור"מ לתלמוד בישיבת מהר"ת
תרגם: פינחס מלכיאור
המערכת מודה למר מלכיאור על התרגום.
