לפני כחודש ניתן פסק דין בהליך משפטי חריג שניהלה התנועה בבית משפט השלום בתל אביב – תביעה שהגיש הסטודנט עדי דויטש נגד אוניברסיטת תל אביב ובה טען כי הופלה לרעה על רקע אמונתו הדתית. התביעה הוגשה בעקבות שורת אירועים חגיגיים שערכה האוניברסיטה במסגרתם הפגישה בין תלמידי תואר שני למנהל עסקים באוניברסיטה לבין סטודנטים ואנשי עסקים מקנדה ומסין שהגיעו לארץ על מנת להשתלם באוניברסיטה. עדי דויטש הוזמן ארבע פעמים רצופות לאירועים אלה שנערכו במסעדות המגישות אוכל לא כשר. ארבע פעמים ביקש עדי לקיים את האירועים גם במקומות כשרים, וארבע פעמים נדחתה בקשתו כאשר בשלב מסויים הטיח בו הגורם האחראי מטעם האוניברסיטה כי "רוב מוחלט של האורחים במפגשים הנם חלק מ'המדינה היהודית', גם אם הם אוכלים אכל במסעדה לא כשרה (להזכירך, כרבע מאזרחי המדינה אינם יהודים אולם הנם אזרחים שווי זכויות) אולם מדינה יהודית אינה הגדרה למדינה דתית, ולכן כל הטיעונים שלך מובילים למעשה לנסיון לכפות את סוג המזון על משתתפים מסין המשלמים ממיטב כספם על הארוחה, ומזמינים ברוחב לב סטודנטים ישראלים לארוחת רשות, ועל משתתפים יהודים הלוקחים חלק בארוחה, וכל זאת על מנת לרצות את צרכיך האישיים בלבד".
במסגרת התביעה הבהיר עדי דויטש כי הוא לא ביקש לערוך את כלל האירועים במסעדות כשרות אך אין הוא יכול להשלים עם מצב שבו בקשתו כי אוניברסיטה הממומנת מכספי ציבור במדינת ישראל תקיים במפגיע פעילות רשמית במקומות בלתי כשרים ותאשים את מי שהעז לבקש אחרת, בנסיון לכפיה דתית כדי לרצות את צרכיו האישיים.
בפסק הדין נדחו אחת לאחת כל טענות האניברסיטה. בית המשפט פסק לתובע פיצוי כספי וקבע כי גרסת האוניברסיטה כאילו מדובר בפעילות חיצונית שאינה קשורה לאוניברסיטה כלל – קרסה. התברר שאותה פעילות קשורה היטב לאוניברסיטה. הובהר שהפעילות נעשתה במקומות שנבחרו על ידי האוניברסיטה וכן שהאוניברסיטה במכוון כלל לא התייחסה לשאלת הכשרות, לא לפני בקשות התובע ולא לאחריהן. השופט אביים ברקאי קבע כי קיומם של כל האירועים, ללא יוצא דופן, במסעדות לא כשרות (שלושה מתוך ארבעה במסעדת התרנגול הכחול) הדירה את התובע והפלתה אותו על רקע דתו, וכי האוניברסיטה התעלמה במפגיע מפניות התובע ובכך פגעה האוניברסיטה בתובע ובציבור שומרי הכשרות.
פסק הדין עורר דיון ציבורי ער, וטענות לכפיה דתית, לצד ציפייה לחשבון נפש אצל אנשי האוניברסיטה. מספר גורמים הביעו בפני פליאה על שהתנועה שמסמלת את עמדות הציבור הדתי המכיל בחרה לעמוד בחזית מאבק זה. השבתי להם כי זהו צידו השני של אותו מטבע. מי שפועל למען חברה דתית מכילה ושיוויונית אינו יכול לעמוד מנגד כאשר אוניברסיטת תל אביב פועלת במציאות משל עצמה כנגד סטודנטים דתיים.
פניה להליך משפטי היא לעולם חרב פיפיות, ואנו עשינו ככל שביכולתנו להגיע להסכמות ולפשרות אך ללא הועיל. גם לאחר מתן פסק הדין אני סבור שבאווירה המקוטבת בה אנו חיים את חיינו הפוליטיים, הדתיים והתרבותיים – פסק דין חשוב זה מניף תמרור המכוון את החברה הישראלית בשאלה כיצד לחיות ביחד וכיצד לחפש אחר הפתרונות המאוזנים. אין זה פסק דין חוקתי הקובע מסמרות ביחס לזכויות האדם או ביחס למשוואה 'מדינה יהודית דמוקרטית', כי אם פסק דין אשר הציב מראה בפני גוף שדרס את תלמידו על רקע אמונתו הדתית – וזו עוצמתו.
אסף בנמלך, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה
