כמקובל בציבור הדתי, גל השמרנות שטף את המגזר הדתי לאומי באיחור של עשרות שנים מאז פריחתה המחודשת בימי תאצ'ר ורייגן. גל השמרנות הגיע לציבור הדתי לאחר שבמשך עשרות שנים לא חשב במונחים של שמרנות אלא היה שקוע במלחמתה של ארץ ישראל (בעיקר מימין), וביקש להיות המקף המחבר בין שני חלקי הנוסחה "מדינה יהודית-דמוקרטית".
גם מימוש הקריאה "הטובים לתקשורת", והרנסנס האומנותי של יוצרות ויוצרים דתיים לא נבעו מן הקריאה לשמרנות אלא החלו לפניה.
השמרנות לא הייתה רלבנטית בשנות לימודיי בישיבת "הר עציון" (ממנה יצאו מספר דמויות הנושאות כיום דגל זה). השיח החברתי באותה עת (שנות התשעים) התמקד בדמותה המוסרית והרוחנית של המדינה, בקול בכיו של התינוק וביחס ל"אחר" בתוך החברה הישראלית.
והנה היום מתמסרת הציונות הדתית לאידיאולוגיה פוליטית המיובאת דווקא מן הקטבים המנוכרים של החברה האמריקאית, אידאולוגיה המושתתת על הטלת ספק בטבע האדם ועל כבוד למוסדות חברתיים קיימים. אידיאולוגיה שדובריה בארץ מהדהדים, לעתים, גם מסרים ליברטריאנים, השמים את ערך חירות הפרט במוקד וקוראים להסיר מאיתנו את עול המדינה ועול הסיוע לאחינו האזרחים.
קיימות סיבות אפשריות רבות לחיבור הנוכחי העוצמתי בין המגזר הדתי לשמרנות: גלי ההדף של ההתנתקות ואובדן הממלכתיות שבעקבותיה; מקורות מימון והשקעות כספיות גדולות באמצעות קרנות ומכוני מחקר המבקשים להנחיל את עקרונות השמרנות; שמרנות הלכתית המקרינה על שמרנות חברתית, ועוד.
כך או כך, הגל השמרני־ליברטריאני מייצר מספר סתירות, ובהן עצםחיבור בין אידיאולוגיות שבקרב הוגיהן נמצאו אנטישמים מובהקים, לבין שלומי אמוני ישראל, וכן חיבור בין הגות ליברטריאנית, שביסודה מסתייגת עמוקות מרעיון מדינת הלאום ואשר מוביליה הפוליטיים בארצות הברית ידועים בעוינותם כלפי ישראל, לבין מגזר התומך בחקיקה הלכתית השוללת מאזרחי ישראל את החירות לחיות את חייהם האישיים כראות עינם.
אבקש לשאול שוב:
האם אותם אלה מקרב הציונות הדתית המטילים ספק בטבע האנושי, היו תומכים אי אז בשנת 1860 בביטול מוסד העבדות, או שמא היו מבכרים את המשכיותו של מוסד חברתי זה אשר שיקף בשעתו את ניסיונם של דורות רבים ואפילו זכה להגנה מאת בית המשפט העליון של ארצות הברית? האם השמרנים צדקו באותה מחלוקת?
האם היו מצטרפים למצעדו של מרטין לותר קינג בוושינגטון ולרב אברהם יהושע השל, בתביעה לשוויון בין לבנים לשחורים ולחלומו הגדול, או שמא היו מבכרים את הרעיון של "נפרד אבל שווה" ששיקף ראיית מציאות מפוכחת כביכול וסדר חברתי קיים? האם השמרנים צדקו באותה מחלוקת?!
האם אותם יבואני שמרנות היו תומכים בהענקת זכות בחירה לנשים אי אז בראשית המאה העשרים, או שאולי היו ממשיכים לתמוך במוסדות הפוליטיים הקיימים ובמוסד המשפחה (קול אחד לכל משפחה) המקודש מיני דורות? האם השמרנים צדקו באותה מחלוקת?!
איני סבור שהנשים הדתיות שהחלו לתבוע לפני עשרות שנים בודדות חלק בעולם התורה חשבו במונחי ליברליות לעומת שמרנות, אבל ניתן להבין מה היו שמרני ההוה אומרים להם אילו היו מתחילות כיום את התנועה הנשית-דתית הגדולה. אותם שמרנים היו אומרים להן כי מדובר בשאלות מורכבות, כי טרם בשלה העת, כי שינויים צריכים להיעשות באופן טבעי והדרגתי ולא במהפכות, וכי המדרון חלקלק ועלול לייצר בעיות קשות. כמה טוב שבחוגי הציונות הדתית קיימות יותר ויותר נשים החפצות בתורה ומוסמכות כפוסקות הלכה וכמורות רוחניות של קהילה. הלוואי וירבו.
הבעיה עם השמרנות אינה תמרורי האזהרה שהיא מניפה מפני שינויים מהירים, יש בהם גם תמרורים נכוחים ובכלל פגמים וסתירות פנימיות מאפיינים אידאולוגיות רבות.
הדבר המטריד בגל השמרנות הנוכחי הוא האימוץ הטוטאלי של אידאולוגיה נייטרלית מבחינה ערכית, המבקשת לעכב, לשם העיכוב, ולהתנגד, לשם ההתנגדות, לשינויים חברתיים, באופן שמשרת את מי שהמצב הנוכחי טוב לו, ובמקרים רבים את השבעים, כחלק מתעודת הזהות של המגזר הדתי. הדבר מלמד על מצבו של הציבור הדתי לאומי לטוב ולמוטב.
אימוץ העמדה השמרנית הדווקאית כנקודת מוצא בכל מקרה ובכל תנאי מהווה רידוד ושיטוח של ההתמודדות המאפיינת את דרכו של אדם מאמין החי בעולם משתנה.
shutterstock 
