"דמוקרטיה איננה מצב, אלא פעולה, ועל כל דור לקחת בה את חלקו"
(ג'ון לואיס, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ופעיל זכויות אדם ואזרח)
הדמוקרטיה הייצוגית ייצרה מאז ומעולם תסבוכות פילוסופיות משונות, אך התקופה האחרונה אינה משאירה אותן בגדר בעיה של פילוסופים. בהינתן עצירה מלאה של חקיקת הרפורמה המשפטית, טמון משבר ייצוג חמור עבור רבים מבוחרי הממשלה. לצד זאת, נתונים תמיד מצביעי האופוזיציה במשבר ייצוג מובנה, הנובע מתוך שליטת הרוב, המרכיב את הממשלה, גם בכנסת.
באופן עמוק, הן מצביעי הקואליציה והן האופוזיציה נתונים במשבר שכזה מרגע הבחירות, כאשר יום הבחירות הוא רגע ייחודי, שכמעט וקפא בזמן. בחלוף הרגע ההוא ממשיכים להתחולל שינויים, כאשר מי שייצג אותי בעיני באותו רגע נתון, עשוי להפסיק לייצג אותי כליל ברגע שאחריו. כך, התפיסה של הדמוקרטיה כמתמצה באותו רגע הצבעה חולף, בהכרעת רוב רגעית, עשויה להביא לנמנום ולקהות, לייאוש אפילו. אבל דמוקרטיה, כפי שמזכירים לנו דברי ג'ון לואיס, היא פעולה מתמשכת; חירות לתקן.
גליון זה עוסק בתיקונים שונים. החל בתגובה נוקבת ומעוררת מחשבה לגליון הקודם שעסק בשמרנות ודתיות, דרך סוגיות של מדיניות ציבורית ורשויות מקומיות, שאלות של הלכה ושל חברה, וכלה בקריאות לאופנים חדשים-ישנים של מחשבה דתית. הגליון מתרחב על פני נושאים רבים ושונים, באופן חריג מעט לכתב העת. התרחבות הנובעת אולי מתוך חוסר יכולת להצטמצם לדבר מה יחיד בתוך תחושה מתמדת של עמידה בקונפליקט, לעתים על סיפו של מצב חירום.
יסודות היחס שלנו לקונפליקט הזה דורשים בעצמם תיקון מסוים. הקריאות לכך שצריך רק "לשבת לדבר", ו"אנשים אחים אנחנו", לא כרוכות לרוב בפתרון אפשרי למחלוקות, אלא בחרדה מפניהן. הפחד הזה מפני ה"קרע בעם", מפנה את מוקד התיקון מן הבעיות הבוערות שלנו, לעצם קיומו של הקונפליקט. אבל דווקא כיוון שמדובר בדמוקרטיה, התיקון המרכזי הוא לא לפחד מפני הקונפליקט ולנסות לשכח אותו, אלא ללמוד לנהל אותו. השסע הזה הוא כמו חור של בייגלה, הוא אמנם חתיכה חסרה, אבל הוא ללא ספק יוצר את הבייגלה כפי שהוא. יש לנו חור, שלא הולך לשום מקום, וזה בסדר גמור.
ישנם תיקונים רבים, והגליון הזה מציג רק מעט מזעיר מהם. תמיד יש משהו דבר מה נוסף לתת עליו את הדעת, הלוואי ונצליח להמשיך ולעשות זאת.
גילעד הסה
