הדיון על מחויבות, או העדרה, חביב במיוחד על חלק מן המחנכות והמחנכים של המגזר. "הדור הזה" כך שמעו רבים, "חוזר יותר בשאלה, מתחתן מאוחר אם בכלל, מתגרש הרבה יותר". סולד מכל מחויבות. אתגר חינוכי. יש שמפליגים להאשים את ה"פוסטמודרניזם". לו הנתונים הללו היו נכונים, הטיעון היה מושלם.
בשנה שעברה פרסם אריאל פינקלשטיין, בהוצאת נאמני תורה ועבודה, מחקר נתונים מקיף על הציונות הדתית בכל תחומי החיים. כמעט בכל אחד מתחומי המחקר, כאשר מגיעים לנתונים העוסקים בסוגיה הקשורה למחויבות, דתית, לאומית או משפחתית, אנו מגלים שהדעה הרווחת על "הצעירים" פשוט אינה נכונה. כך למשל בסוגיית הדתל"שים – ההערכות הרגילות מדברות על שיעורי חילון של כמעט 50% מבוגרי החמ"ד שגדלו בבתים דתיים, אך ניתוח הנתונים של פינקלשטיין מצמצם משמעותית את המספרים לפחות מרבע.
גם בסוגיית הרווקות המאוחרת, 'בעיה מגזרית' פופולרית, הנתונים מראים ש"בקרב בוגרי החינוך הממלכתי דתי, הן שיעור הרווקים והן שיעור הרווקות שומרים על יציבות ובמידה מסוימת אפילו יורדים" (פינקלשטיין, עמ' 346), וגם בנוגע לשיעור הגירושין, מסביר פינקלשטיין, "בהשוואה לאורך השנים נמצא כי אין שינוי משמעותי בשיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי דתי" (עמ' 360). כך עולה גם מניתוח סוגיות נוספות: שיעור הלומדים בישיבות הסדר וישיבות גבוהות נשאר יציב, שיעור הלומדות במדרשות לנשים עולה ושיעור הקצינים הקרביים בקרב בוגרי החינוך הממלכתי דתי עולה ועומד על פי שניים משיעור המתגייסים בוגרי החמ"ד.
בלי להגזים, מניתוח הנתונים בלבד ניתן להסיק שמצב המחויבות לא היה טוב כל כך מזה שנים. מדוע, אם כן, ממשיכים מחנכים לעסוק בסוגיה החינוכית של המחויבות? מחשבה קונספירטיבית יותר היתה עשויה לבחור בניתוח יחסי הכח, והמחנכים שמעוניינים לבסס מחויבות לא כתכונה כללית מועילה אלא ככזו שמכוונת דווקא לעולם הערכים שלהם. יכול להיות שישנם אנשים כאלה, אבל נראה שמחנכים, חוקרים והורים סבורים שאכן ישנה בעיה (ולא בכדי כל כותבי הגליון היו מוכנים מראש כמעט עם מאמריהם). מבט־על על מאמרי גליון זה והדיון אותו הם מקיימים מאפשר להציע תשובה אחרת – המחויבות בבעיה לא מכיוון שבני הדור הזה ואלו הסמוכים לו ויתרו על המושג או הערך הזה, אלא מפני שהמשמעות והמרחב בהם הוא עוסק השתנו, ולא תמיד ברור על מה הם חלים כרגע, להיכן מכוונת המחויבות כיום, ואיך ניתן לדבר עליה, שלא לומר לחנך לאורה. הבעיה אינה ש"הנוער" לא מחויב, אלא שכשהמחנך אומר מחויבות והתלמידים שומעים, בין מה שנאמר ומה שנשמע לא מחברת אותה משמעות.
מאמרי הגיליון מנסים לעמוד על הפער הזה בהיבט ההגות החינוכית, בהיבטים ספציפיים של החיים הדתיים כחינוך לצניעות או מחויבות לנישואין, ובהיבטים של המחויבות בחברות מסורתיות מחוץ לציונות הדתית.
גליון ראשון זה בעריכתי, בתקווה מתוך גליונות רבים, יוצא לאור בטרם התפרסם הגליון האחרון בעריכתה של רעות המבורגר שעתיד לראות אור בקרוב, אך ברצוני להודות לה כבר כעת על יותר משנתיים של עשיה כעורכת כתב העת, ולקוות שאצליח כמוה כעורך לשלב עומק ויופי עם רלוונטיות.
חורף בריא,
גילעד הסה
