not memberg

אם לא ניתן להגדיר את היהדות בדרך דוגמטית כלשהי, אזי גם אין להניח שיש בה תכונות א-פריוריות הטבועות בה או שאפשר שיצוצו בה. הנכון הוא כי היהדות, מהיותה כוח היסטורי מתמשך וצומח, עוברת טרנספורמציות לאורך כל התחנות ההיסטוריות שלה. למראית עין זוהי תופעה היסטורית דינמית. ועם זאת – היא מתפתחת בצל כנפיו של רעיון גדול, המונותיאיזם: הרעיון על דבר אל אחד ויחיד, בורא עולם. אולם בשום פנים ואופן אין להבין מכך שכל הנובע ממנו מיוחס בהכרח להלכה.

גרשם שלום, עוד דבר: פרקי מורשה ותחיה (ב), עם עובד תש"ן, עמ' 119-120

 

שני צירים מרכזיים בגיליון שלפניכם: הציר הראשון עוסק בדרמה של הזרמים היהודיים – הזרם האורתודוקסי, הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי. הדרמה הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית מאז סוף המאה השמונה-עשרה ותחילת המאה התשע-עשרה, והיא מוסיפה להתחולל גם בימים אלו ממש. זרמים יהודיים בארץ ובתפוצות מתדיינים ונאבקים ביניהם על הבנת המסורת היהודית וחיי היום-יום שהיא מכתיבה, לצד התדיינויות ומאבקים פנימיים בתוך הזרמים עצמם: על הגבולות בין מסורת ומודרנה, על ההתאמה או העדר ההתאמה בין המסרים הרוחניים לבין אתגרי השעה, ועל האופנים השונים שבהם ניתן לייצר המשכיות בעולם של זהויות נזילות ומשתנות.

במדינת ישראל, המאבקים בין הזרמים לובשים צורה נוספת – באשר הם אינם רק מאבקים של זרמים יהודיים בינם לבין עצמם, אלא גם מאבקם של הזרמים – הזרם הקונסרבטיבי והזרם הרפורמי, ולאחרונה גם קולות באורתודוקסיה המודרנית – בממסד הדתי בישראל, שמזוהה באופן בלעדי עם האורתודוקסיה  בגוון המחמיר ביותר שלה.

כמה מן ההיבטים העכשוויים של הדרמה הזו פרוסים בגיליון שלפניכם, כאשר נקודת הייחוס המרכזית של המאמרים היא נקודת ייחוס אורתודוקסית-מודרנית ישראלית: כיצד על האורתודוקסיה המודרנית בישראל לכונן את יחסיה עם הזרמים היהודיים השונים? האם יש לבחור בעת הזאת דווקא בהגמשה של הגבולות, או שמא בחידוד ההבדלים ובהצבת גדר?

הציר השני של הגיליון מוקדש לבחינת תופעות יהודיות עכשוויות. אין בגיליון זה יומרה, כמובן, להקיף את כל התופעות היהודיות המתחדשות בזמן הזה; ספק אם ניתן בכלל לעשות זאת. נעשה כאן ניסיון להתבונן מקרוב ובצורה ביקורתית על הלכי רוח שונים שמוצאים ביטוי בשיח היהודי בישראל, הלכי רוח שאמנם עדיין לא התגבשו לכלל זרם מוגדר או מגזר מובחן, אך ממלאים כבר כעת תפקיד בשיח הציבורי, ויש להניח שהשפעתם תלך ותגדל.

קריאה מהנה,

אריאל הורוביץ