דבר העורך
עמרי שאשא
לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל
מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן
פֶּן יִבְלַע עָנָן
אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי
שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע.
אֵין לִי קִיּוּם
בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת
שֶׁשָּׁמַעְתִּי בּסִינַי.
(זלדה)
נדמה לי כי במילים יפהפיות אלו מתארת זלדה את
ההתלבטות בין הרצון להתמסר לרוח החופשי, שאין בו רסן, גדר או חוק, ובין הצורך
בגבולות המפרידים בין אסור למותר – גבולות המשתקפים בקולות ששמעו אוזניה בסיני – הלא
הם התורה וההלכה היהודית.
גיליון 40 של דעות מוקדש למתח שבין הרוח
והחוויה הדתית ובין עולם ההלכה, מתוך תחושה כי תופעות רבות המתחדשות כיום – הן
במגזר הדתי, הן בציבור הישראלי הכללי – קשורות למתח הזה וצומחות מתוכו. הגיליון
עוסק ביחסים המורכבים והעדינים בין שני הקטבים האלו מזוויות ראייה שונות. האם אכן
מדובר בשני עולמות שונים ורחוקים, ואם כן – האם צריך וכיצד אפשר לגשר ביניהם? מה מוסיפה
הרוח להלכה ומה מוסיפה ההלכה לרוח, ובאילו מקומות הן פוגמות זו בזו? שאלות אלו, המיטלטלות
בין הענן שבשירה של זלדה ובין הפס הדקיק וקולות סיני, מהדהדות לאורכו של הגיליון
כולו, ונדמה שלאף אחת מהן אין תשובה חותכת.
בפתח הגיליון מצביע הרב יובל שרלו על השילוב הנחוץ בין עולם ההלכה לחיפוש הרוחני, ועל
הרווח הטמון בשילוב הזה, שדורש שינוי של ממש בעולם ההלכתי הנוכחי, בד בבד עם שמירה
קפדנית על מעמדו וגבולותיו; לעומת זאת, ד"ר רון מרגולין
מציג את ההתחדשות והכמיהה המבורכים המבוטאים בדתיות שאינה מחויבת להלכה, ומצביע על
הקשר בין תופעות דתיות לא-הלכתיות עכשוויות למשנתו של א"ד גורדון; ד"ר אבינועם רוזנק
עומד על התהום הפעורה בין עולמו של איש ההלכה לעולמו של איש הרוח ובוחן את
היתרונות והחסרונות של שני העולמות. באמצעות התבוננות ברבדים המיתיים של מנהג
חבישת הכיפה מציגה יערה ענבר את העוצמה הטמונה בדתיות נטולת כיפה – דתיות
שמחליפה את הכיסוי והכפייה באהבה ובקרבה בלתי אמצעית לאל; תמר ביאלה נדרשת במאמרה להיבט המגדרי המצוי במתח שבין ההלכה
לרוחניות, ומציגה ביקורת מנקודת מבט זו על מושג ה"הקרבה" בדת. את
המאמרים מלווים שיריה של נעמה שקד, אשר משמיעים אף הם, בשפתם המיוחדת,
קולות שונים הקשורים לנושא בו עוסק הגיליון.
חלקו השני של הגיליון עוסק בנושאים שונים שעל
סדר היום. בעקבות סגירתה של ישיבת עין צורים לפני מספר חודשים, קיימה רבקה
רוזנר ראיון עם הרב אביה הכהן שלימד בישיבה
במשך עשרים שנות קיומה. בעקבות הסגירה עושה הרב אביה חשבון נפש נוקב עם עצמו, עם הישיבה,
וגם עם הציבור שממנו צמחו תלמידיה; מאמרה של עו"ד בתיה כהנא דרור עוסק בתיקון לחוק יחסי ממון, שהתקבל לאחרונה
בכנסת. במאמר עולות שאלות כבדות משקל באשר ליחסי הדת והמדינה, הפוליטיקה הדתית
ומצבם הנוכחי של בתי הדין הרבניים בישראל.
לסיום, ברצוני לברך את חבריי למערכת דעות,
הישנים והחדשים, ולאחל לנו בהצלחה בהמשך הוצאתו של כתב העת לאור. לוואי ונראה ברכה
במעשה ידינו.
חג אורים שמח,
עמרי שאשא
