אין ספק שחל שינוי אדיר בציונות הדתית בכל הנוגע לתפיסה הכלכלית-חברתית. בחירתו של נפתלי בנט לראשות הבית היהודי והתחזקות המפלגה בעקבות כך מעידה על כך כאלף עדים. על כן, מרגע ששמעתי שמערכת דעות החליטה להקדי78ש גיליון שלם לשינוי זה, לא יכולתי להמתין עד הגעת הגיליון לידי, וכשהגיע אכן קראתי אותו בנשימה אחת. יש לציין שהמאמרים כתובים היטב ועוסקים בסוגיה באופן מורכב ומעניין. עם זאת, בכל המאמרים (חוץ ממאמרו של הרב חיים נבון, שייצג את הצד השני של המתרס) חסרה לי ההתייחסות לגוונים השונים של האידיאולוגיה והפרקטיקה הקפיטליסטית. כמו כל אידיאולוגיה, גם תפיסת העולם הקפיטליסטית אינה אחידה, ויש בה מגוון רחב של זרמים. בעקבות כך, חשתי שחוסר ההתייחסות לגוונים השונים יצרה מעין 'איש קש' קפיטליסטי, שלא ברור מה עמדותיו ועל כן קל מאוד לתקוף אותו. הבהרה מושגית של סוגי הקפיטליזם השונים תראה שהביקורות שהוטחו בקפיטליזם אינן רלוונטיות לקפיטליזם שאליו הציונות הדתית משויכת לרוב.
שהביקורות שהוטחו בקפיטליזם אינן רלוונטיות לקפיטליזם שאליו הציונות הדתית משויכת
הציונות הדתית מצדדת בעיקר בקפיטליזם התועלתני, שלפיו כלכלת שוק תביא מרב אושר למרב אנשים. הצידוק לתפיסה הזו מתבסס על ההנחה שכל אדם יודע מה טוב בשבילו, והוא בעל האינטרס הברור ביותר לדאוג לאושרו האישי. על כן, כל שעל המדינה לעשות הוא לאפשר את מרב החופש, וכך יושג מרב האושר למירב האזרחים. זאת ניתן לראות בהצהרותיו החוזרות ונשנות של שר החינוך נפתלי בנט בדבר עדיפותו של השוק החופשי; ממאמרה של שרת המשפטים, איילת שקד, בכתב העת השילוח, וממאמרו של הרב חיים נבון בגיליון דעות. ייתכן גם שניתן למצוא בציונות הדתית ניצנים של קפיטליזם ליברלי, שגורס כי חירות האדם היא ערך מרכזי שעליו אמורה המדינה להשתית את מוסדותיה. אך חשוב להבין כי גם הקפיטליזם התועלתני וגם זה הליברלי נובעים מתוך אכפתיות ודאגה לאחר (שלא כמו הקפיטליזם הפוסט-מודרני-רלטיביסטי, שעליו לא הרחבתי את הדיבור). לפיכך, ביקורות רבות שנמתחו על הקפיטליזם בציונות הדתית אינן רלוונטיות. רוב הכותבים ציינו כי הסיבות להתקרבות אל הקפיטליזם הן חוסר דאגה לזולת ואגואיזם, אולם טענה זו כלל לא תקפה באשר לקפיטליזם התועלתני והליברלי.
טענה נוספת שעלתה בגיליון לא מעט (למשל במאמריהם של אילון שמיר ומיכל צ'רנוביצקי) וצרמה לי היא הטענה שהעולם הקפיטליסטי מעודד חומרנות ותרבות של צריכה. חשוב לציין כי הקפיטליזם לא בהכרח מעודד תרבות כזו או אחרת, אלא מאפשר את מרב החופש לאזרח כדי שהוא יחליט מהי התרבות המועדפת עליו. טענה זו שעלתה בגיליון הקודם מניחה שהאדם הוא רע מטבעו, ואינו אחראי דיו בכדי לקבל החלטות על דרך החיים הנכונה לו. למעשה, בבסיס הטענה בדבר תרבות הצריכה גלום חוסר אמון אדיר באדם והבנה של השלטון כמעין דמות הורית, שתפקידה להגן עלינו מפני עצמנו; במילים אחרות: פטרנליזם.
על אף כל האמור לעיל, ברור שישנה תופעה מצערת של התכנסות והסתגרות של הציונות הדתית בתוך עצמה, וחוסר התעניינות בציבור הישראלי (ואף העולמי) בכללותו. כפי שהראיתי, תופעה זו לא קשורה בהכרח להתקרבותה של הציונות הדתית לתפיסות עולם קפיטליסטיות. אין ספק שהסתגרות והתכנסות פנימה הן רעות חולות, שעלינו לטפל בהן ולבער אותן מקרבנו.
נועם אורן הוא סטודנט לפילוסופיה ולמחשבת ישראל
