בזמן משבר הקורונה הרבנות הראשית היתה יכולה להפוך להנהגה תומכת, יציבה ומובילה, ששומרת על חיי האזרחים. במקום זאת, היא קיבלה החלטות מבלבלות, שלא תאמו את מצב החירום וסיכנו את בריאות הציבור.  למרות הביקורת הקשה על הרבנות הראשית, בשירותי הדת המקומיים היו גם נקודות אור.

בכ"ז אדר תש"ף יצאה הרבנות הראשית בקריאה לציבור – להתייצב בערב ראש חודש ניסן בבתי הכנסת לתפילה וצום בכדי "להסיר את מחלת הקורונה מקרבנו". בזמן שבתי כנסת בישראל וברחבי העולם נסגרו והציבור כולו התבקש להישאר בביתו, כתבו הרבנים הראשיים: "על כל רבני הערים ורבני השכונות והקהילות בארץ ובעולם לקיים תפילות בבתי הכנסת ובמקומות התפילה במניינים של עשרה, עם הפרדה של שני מטר בין אדם לאדם. ניתן להוסיף מניינים גם בעזרת הנשים ובחדרים הסמוכים לבית הכנסת".

ביום שלאחר מכן התפרסם דו"ח של 'מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה', גוף מחקר הכפוף לאגף המודיעין של צה"ל, שהוקם במטרה לתת מענה להתפשטות נגיף הקורונה בישראל, שהראה כי על סמך ניתוח אפידמיולוגי קרוב לרבע מאלו שנדבקו בנגיף בישראל נדבקו בבתי כנסת, וכי גם ישיבות מהוות מוקד הידבקות משמעותי. בעקבות לחץ ציבורי התפילות ההמוניות הועברו לבסוף באופן מקוון, אך לקח יותר משבוע עד שהרבנות הצטרפה גם היא להנחיה שאין להתפלל במניין בעת הזו. כעת, אין כל ספק כי ככל שציבור גדול היה נשמע להוראות הרבנות, ומתייצב בהמוניו בבתי הכנסת, התפילה להסרת הקורונה הייתה הופכת לנחוצה יותר ויותר.

בקצב המסחרר שבו הנגיף התפשט, הציבור הוצף בהנחיות. רבים תהו מדוע שירותי דת כמו תפילות וטבילה במקוואות הותרו, גם אם במתכונת מצומצמת, בעוד שירותים בסיסיים אחרים הופסקו. במקום להציג עמדה אחראית, בכדי לשמור על חיי ציבור המאמינים, נדמה היה שהממסד הדתי ומשרדי הממשלה נכנעים שוב ושוב ללחציהם של עסקני קהילות דתיות, שביקשו להמשיך בשגרה.[1]

בקצב המסחרר שבו הנגיף התפשט, הציבור הוצף בהנחיות. רבים תהו מדוע שירותי דת כמו תפילות וטבילה במקוואות הותרו, גם אם במתכונת מצומצמת, בעוד שירותים בסיסיים אחרים הופסקו. במקום להציג עמדה אחראית, בכדי לשמור על חיי ציבור המאמינים, נדמה היה שהממסד הדתי ומשרדי הממשלה נכנעים שוב ושוב ללחציהם של עסקני קהילות דתיות, שביקשו להמשיך בשגרה.

לקראת שבת פרשת ויקהל-פקודי, כשבוע וחצי לאחר שהקורונה הוכרזה כמגיפה עולמית, הרב הראשי דוד לאו פרסם הנחייה לגבאי בתי הכנסת ובו כתב "הוראתי הייתה כי אין לסגור את בתי הכנסת, אלא החובה היא להתנהל באופן שעומד בדרישות ובהנחיות שהוציא משרד הבריאות" וכי "באופן מעשי, כל עוד לא יצאה הוראה אחרת, ניתן וחשוב להתפלל בבתי הכנסת". באותו היום שבו הרב הראשי פרסם את הנחייתו, שלכאורה התבססה על עמדת משרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד, השיבה בריאיון כי "מבחינה בריאותית מדובר בהחרגה לא רצויה".[2] רבנים רבים זעמו על מכתבו של הרב הראשי וארגון רבני צהר פרסם הודעה נגדית ובו כתבו "האם עלינו לחכות עד שימותו, חלילה, עשרות ומאות אנשים, כדי שנבין שמדובר בסכנת חיים?".[3] אל הקריאה הצטרפו לקראת שבת גם מנהלי בתי החולים, שהתחננו בפני הציבור שלא להגיע לבתי הכנסת ובכך להגביר את התפשטות המגיפה.[4]

בין התעלמות והתנערות

לצד העמדה הלא אחראית של הרבנות סביב פתיחת בתי כנסת, שאולי נבעה מחוסר הבנה לגבי חומרת המצב, ההתנהלות סביב המקוואות חשפה מחדל של ממש. בעוד שבתי כנסת מנוהלים על ידי גופים פרטיים ועמותות, והנחיות הרבנות הן המלצה בלבד, רוב המקוואות בישראל מופעלים על ידי גופים ציבוריים, בפיקוח המשרד לשירותי דת ותחת הנחייה הלכתית של הרבנות.

המחדל סביב המצב התברואתי במקוואות לא החל עם התפרצות נגיף הקורונה. בשנת 2004 הצביע מבקר המדינה על כך שרוב המקוואות בישראל פועלים ללא רישיון עסק וכי קיימים ליקויים תברואתיים חמורים.[5] בדצמבר 2015 פרסמו מיכל אחרק-ויין, אריאל פינקלשטיין ודביר שוורץ מחקר מקיף מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית אודות מצב מערך המקוואות בישראל ומצאו כי כעבור למעלה מעשור רוב ממצאי דו"ח המבקר לא תוקנו.[6] על פי פרסום בעיתון 'הארץ', דו"ח פנימי עדכני עוד יותר, ממרץ 2019, העלה כי האיכות התברואתית במקוואות "אינה משביעה רצון".[7]

נשים רבות מצאו את עצמן בהתלבטות קשה – האם עליהן לטבול במציאות זו או שהטבילה במקווה תהווה סיכון – בלי שיש בידן המידע הבסיסי הנדרש שעל פיו יוכלו לשקלל את צעדיהן. גם הממונים על הפעלת המקוואות מצאו את עצמם בפני החלטה לא קלה: מחד סגירת שערי המקוואות הייתה משאירה ציבור גדול ללא מענה בנוגע למצווה מדאורייתא ומאידך הפעלת המקוואות עלולה להיות כרוכה בסיכונים בריאותיים לטובלות, לבלניות (שחלקן מבוגרות ונמצאות בקבוצת סיכון) ולכלל הציבור.

נשים רבות מצאו את עצמן בהתלבטות קשה – האם עליהן לטבול במציאות זו או שהטבילה במקווה תהווה סיכון – בלי שיש בידן המידע הבסיסי הנדרש שעל פיו יוכלו לשקלל את צעדיהן. גם הממונים על הפעלת המקוואות מצאו את עצמם בפני החלטה לא קלה: מחד סגירת שערי המקוואות הייתה משאירה ציבור גדול ללא מענה בנוגע למצווה מדאורייתא ומאידך הפעלת המקוואות עלולה להיות כרוכה בסיכונים בריאותיים לטובלות, לבלניות ולכלל הציבור.

 

בד בבד, עם פרוץ הנגיף בישראל המשרד לשירותי דת עשה מאמצים לצמצם במידה מסוימת את הסיכונים הבריאותיים במקוואות ופרסם הנחיות למועצות הדתיות לחידוד הנחיות השירות. כמו כן, משרד הבריאות פרסם דגשים והמלצות לתפעול ותחזוקת מקוואות טהרה במציאות זו.[8] עם זאת, מעשרות עדויות שנאספו על ידי ארגון 'עתים', יחד עם הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ', שעשו רבות בכדי ליידע את הציבור בדבר הסכנות והמצב בשטח בצל הנגיף, עלה כי בשטח נוצר בלבול, חוסר אחידות ביישום הנהלים, קושי ביישום ההמלצות ופערים נוספים, שבעקבותיהם הוצע לאמץ מדיניות קפדנית יותר.[9]

בעוד גופי ממשל, עסקים והציבור הרחב מחפשים דרך למזער את סכנת ההידבקות, תוך התמודדות עם מציאות חדשה ומורכבת ובהקרבה אישית גדולה, הרבנות הראשית נמנעה מכל התייחסות לנושא. פרסומיה שבו והצהירו כי הסכנה אינה קיימת ונציגיה התחמקו מדיון בפתרונות הלכתיים אפשריים.[10] בהנחיות שפרסמו בערב חג הפסח, כתבו הרבנים הראשיים על פתיחת מקוואות נשים כי "אין כל חשש מטבילה בהן" ובשורה לאחר מכן "יש לסגור את מקוואות הטהרה לגברים". לשאלה המתבקשת כיצד במקוואות אלו אין כל חשש כלל, בעוד שבמקוואות אלו החשש מחייב סגירה מוחלטת, לא ניתן כל הסבר.

שימור המונופול בצל המשבר

בעוד שהרבנות הראשית נמנעה ממתן מענה לאתגרים הבריאותיים שנגיף הקורונה הציב בפני החיים הדתיים, היא הקפידה לתקוף רבנים שהשיבו עצמאית לשואלים בעצתם בסוגיות שונות. כך, למשל, פרסם הרב חיים אמסלם, בהסכמת פוסקים מכובדים, חיבור מפורט בדבר האפשרות, בשעת הדחק וצורך גדול, כאשר אין שום אפשרות אחרת, לטבול בבריכת שחיה או אמבטיה גדולה, בהתאם למספר תנאים בדבר המבנה ושיעור המים.[11] הרבנות פרסמה תגובה חריפה ובה ביטלה את דברי הרב אמסלם, ללא דיון או הנמקה, במילים אלו: "מאז ומעולם היו כאלה שהביעו דעתם הנפסדת בנושא חשוב זה".[12]

במקרה דומה, תהודה תקשורתית רבה ניתנה לפסיקה של 'אגוד חכמי המערב בא"י', לפיה ניתן להתיר, במצב חרום, שימוש מוגבל באמצעים אלקטרוניים לשיחות ועידה בליל הסדר בכדי שמשפחות יוכלו לקיים יחד את ליל הסדר תחת הסגר, והמבוגרים לא יאלצו לציין אותו בבדידות קשה. על הפסיקה המקורית חתמו פוסקי הלכה מוכרים ובהם, בין היתר, הרב אליהו אברז'ל, ראב"ד ירושלים, הרב שלמה בן-חמו, רב העיר קרית גת, הרב משה אלחרר, רב העיר שלומי, והרב יהודה שלוש, רב שכונת מזרח בנתניה. תגובת הרבנות הראשית לא אחרה לבוא ובהנחיות שפרסמה ערב חג הפסח אף דאגה להוסיף סעיף מיוחד בנושא, בו נכתב כי "אין היתר" וכי "הקולות שנשמעו בנושא אינם מוסמכים". לא ברור מכוח איזו עמדה, הלכתית או ציבורית, מבקשים הרבנים הראשיים להכריע מי "מוסמך" או "לא מוסמך" לפסוק הלכה לציבור, בעוד שהם עצמם לא התבקשו או הוסמכו להכריע בנושא.

הכאב הגדול מתגובות הרבנות הראשית בנושאים אלו אינו נובע מתוכן עמדתם ההלכתית, שהיא לגיטימית ומקובלת, אלא משום שבעת משבר, כשעם ישראל והעולם כולו בסכנה, אלו שמייצגים מטעם המדינה את היהדות וההלכה עסוקים בביצור מעמדם ובזלזול והכפשת ברי פלוגתא בעולם הרבנות. יתרה מכך, בעוד שהרבנים הראשיים הגיבו לפסיקות אלו בחריפות רבה, קולם לא נשמע אל מול רבנים בכירים בחברה החרדית, שפסקו לתלמידיהם להפר את הנחיות משרד הבריאות תוך סכנת הציבור. מי שחיפש קול הלכתי ציבורי אחראי קיבל התקוטטות דתית ואינטרסים פוליטיים.

הכאב הגדול מתגובות הרבנות הראשית בנושאים אלו אינו נובע מתוכן עמדתם ההלכתית, שהיא לגיטימית ומקובלת, אלא משום שבעת משבר, כשעם ישראל והעולם כולו בסכנה, אלו שמייצגים מטעם המדינה את היהדות וההלכה עסוקים בביצור מעמדם ובזלזול והכפשת ברי פלוגתא בעולם הרבנות.

הפנים היפות של שירותי הדת

להשלמת התמונה יש להפנות מבט אל שירותי הדת בשטח. כבר רבות נכתב על הצורך בשינוי מערכתי ברבים מענפי הממסד הדתי, אך בתקופה זו נכון להגיד כמה מילים טובות על האנשים שאחראים בפועל על מתן שירות לציבור.

בתקופה האחרונה יצא לי ללוות, באמצעות מרכז הסיוע של 'עתים', עשרות משפחות שנאלצו לחשב את צעדיהם מחדש בגלל המצב. ברבים מהמקרים נפעמתי ממלאכת הקודש של רבים מהפקידים, רשמי הנישואים ועובדי חברות הקדישא, שבמציאות מורכבת וכוח אדם חסר הקפידו לתת מענה קשוב ואדיב, תוך פתרון בעיות כאשר הדבר התאפשר. כך זוג שאמור היה להתחתן לאחר כניסת הנחיות הקורונה לתוקף זכה בחתונה מיוחדת ומצומצמת במועצה הדתית בתל אביב, לאחר שרשם הנישואים דאג לפגוש אותם עוד באותו יום בכדי לדאוג לעריכת החופה והקידושין ולאפשר להם לבלות את חג הפסח כזוג נשוי. משפחה נוספת השלימה תהליך ארוך ומייגע של הוכחת יהדות בבית הדין הרבני, בכדי שבתם תוכל להירשם לנישואים, והמועצה הדתית ברמלה דאגה מיד עם קבלת האישור לטפל בכל פרטי הרישום תוך מספר שעות בכדי שאפשר יהיה לסדר את החתונה בזמן.

על אחת כמה וכמה בחברות קדישא ברחבי הארץ, מגיבורי המשבר, שהתאימו את נהליהן למצב ורבים מעובדיהן עבדו מסביב לשעון, לפני ובמהלך החג, תוך סיכון עצמי, בכדי לאפשר למשפחות לקבור את יקיריהן באופן מכובד ככל הניתן. כך, למשל, חברת הקדישא תל-אביב, שסייעה לישראלים רבים שנפטרו בחו"ל להגיע לקבורה בישראל. לאלו יש להוסיף ארגוני רבנים, ראשי קהילות ורבני ערים ושכונות ברחבי הארץ, שרבים מהם עבדו ללא הפסקה בכדי לדאוג לשלומם של משפחות בקהילותיהם, לתת מענה הלכתי לשאלות הרבות לפני ובמהלך חג הפסח ולהיות כתובת רוחנית לציבור באמצעות שיעורים מקוונים, קבוצות התנדבות ועזרה לזולת.

הממסד הדתי בישראל: אסטרטגיית יציאה

בעוד שגם ברמה המקומית יש מה לשפר וישנם פערים גדולים בין מקום למקום, בתוך מערך שירותי הדת ישנם משרתי ציבור נאמנים, שעושים בשקט, ללא רדיפת כותרות, למען עם ישראל. נסו לדמיין רבנות ראשית, שבמקום לבצר את מעמדה כשומרת הסף רותמת את התשתיות האדירות והמשאבים הנכבדים שעומדים לרשותה בכדי להצמיח ולהעצים יוזמות מקומיות ברמה הארצית; רבנות שמחברת ומקשרת בין קהילות שונות במטרה לתת מענה לצרכי הציבור; רבנות שמכבדת ומברכת על הקולות השונים בעולם התורה ומביאה אותם לידיעת הציבור, ללא השמצות ועלבונות, בכדי שכל אדם יכיר את העמדות השונות, המקלות והמחמירות. דמיינו רבנות שמבקשת לשמור על קדושת החיים ועובדת יחד עם גורמי ממשל אחרים לצורך פיקוח נפש.

בעוד שגם ברמה המקומית יש מה לשפר וישנם פערים גדולים בין מקום למקום, בתוך מערך שירותי הדת ישנם משרתי ציבור נאמנים, שעושים בשקט, ללא רדיפת כותרות, למען עם ישראל. נסו לדמיין רבנות ראשית, שבמקום לבצר את מעמדה כשומרת הסף רותמת את התשתיות האדירות והמשאבים הנכבדים שעומדים לרשותה בכדי להצמיח ולהעצים יוזמות מקומיות ברמה הארצית, רבנות שמחברת ומקשרת בין קהילות שונות במטרה לתת מענה לצרכי הציבור.

זו הייתה צריכה להיות שעתה הגדולה של הרבנות הראשית. בעת צרה ומצוקה יש ציבור רחב שזקוק לדברי תמיכה, סיוע רוחני ומשמעות יהודית ערכית. התשתית הארגונית הציבורית של הרבנות, שפרוסה בכל עיר ויישוב, יכולה הייתה להביא לציבור שיעורי תורה מקוונים, תמיכה במשרד החינוך בלימודים תורניים לקראת פסח, תמיכה במשפחות וסיוע לנזקקים הרבים שיש בעת הזו. במקום זאת נותרנו עם גוף פוליטי מסוכסך, שמחזיק במפתחות ליהדותה של מדינת ישראל, וטרוד בעיקר בשימור מעמדו.

כאשר מביטים בעבודת הקודש שנעשית בשטח על ידי רבים מאלו שעוסקים בצרכי ציבור ואמונה, לעומת הרעשנות, האטימות והבריונות של הגורמים הפוליטיים שמושכים בחוטים במוסדות הריכוזיים שבראש הפירמידה, גובר הצורך במנהיגות של ענווה, שדואגת לשלומם ובריאותם של כלל העם היהודי על גווניו. נחתום בדבריו של רב ראשי מעידן אחר, הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל, שנכתבו אמנם במציאות אחרת, אך ניתן לבסס עליהם אסטרטגיית יציאה מהמציאות שיוצר הממסד הדתי כיום: "הרעש והראוותנות אינם מגבירים את הקדושה אלא את השנאה והניכור, כלל הוא בידינו שלא ברעש ה'. 'הצנע לכת עם אלוקיך' אינה רק מידה אישית, אלא כלל יסודי בכל דבר שבקדושה, התפשטות הקודש על החול היא בעצם הקדושה כשם שהאור בוקע בחושך ואינו מתמודד עימו, כך יש לקבל את התורה ולקיימה. ולא בכדי הורו לנו חז"ל שלוחות הראשונים שניתנו בפרהסיא נשתברו, להורות שהצלחת התורה בהצנע ולא ברעש. הרעש לא רק שאינו מועיל – אלא מזיק הוא ומשבר משום שמעורר הוא את השנאה שכנגד".[13]

 


 

[1] הרב ד"ר שאול פרבר, "אישור מיוחד לדתיים: הרבנים הראשיים מסכנים את הציבור", Ynet, 22.3.20: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5699627,00.html?fbclid=IwAR2rZatA_cIa427NKsi9YnB4P2sQ8HnFIlc5a6ajzi4GbQ2RkEmSX-7yWU0

[2] עידו אפרתי, "ראש שירותי בריאות הציבור על האישור לכנס מניין: החרגה שאינה רצויה", הארץ, 18.3.20: https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.8686617

[3] קובי נחשוני, "הרב הראשי נגד סגירת בתי הכנסת – רבני צהר תוקפים: "אנשים ימותו", Ynet, 19.3.20: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5698073,00.html

[4] אלכסנדרה לוקש וקובי נחשוני, "מנהלי בתי החולים: "אל תלכו לבית הכנסת", הרב הראשי: "ביום א' ננחה להתפלל במנייני מרפסות"", Ynet, 20.3.20: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5698671,00.html

[5] מבקר המדינה, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי, ירושלים, טבת התשס"ה-דצמבר 2004, עמ' 229-332.

[6] מיכל אחרק-ויין, אריאל פינקלשטיין ודביר שוורץ, מערך המקוואות בישראל, המכון לאסטרטגיה ציונית, דצמבר 2015). https://izs.org.ilhttps://toravoda.org.il/wp-content/uploads/2016/07/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90.pdf

[7] אהרן רבינוביץ, "דו"ח ממשלתי מצא כי התברואה במקוואות לקויה, אך הם ממשיכים לפעול בזמן המשבר", הארץ, 22.4.20.

[8] משרד הבריאות, דגשים והמלצות לתפעול ותחזוקת מקוואות טהרה לנשים בתקופת חרום קורונה, 19.3.20.

[9] הצעת מדיניות תברואתית במקוואות בצל התפשטות נגיף הקורונה, נייר מדיניות של ארגון 'עתים' בשיתוף עם מורות ההלכה הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר-לזרוביץ', 24.3.20. https://www.itim.org.il/%d7%94%d7%a6%d7%a2%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%9c-%d7%94%d7%aa/

[10] הצעות שונות ביקשו לפתוח את המקוואות גם בשעות היום, בכדי לאפשר הפרדה וחיטוי בין טובלת לטובלת, להקל בדיני הרחקות לאחר תום ימי הנידה, אף אם האישה לא טבלה במקווה, וכן הצעה להתיר בנסיבות חריגות טבילה בבריכה או אמבטיה גדולה, אליה נתייחס להלן.

[11] הרב חיים אמסלם, ובחרת בחיים: הצעת דברי הפוסקים בענייני מקוואות, ירושלים, אדר תש"ף.

[12] "הרבנות הראשית תקלה חמורה, איסור כרת", ערוץ 7,  7.4.20. https://www.inn.co.il/News/News.aspx/433383

[13] מאמר שנדפס ב"המודיע" תשמ"ה, מופיע בתוך: הרב אליהו בקשי דורון, בנין אב שיחות ומאמרים: מועדים ומאמרים, סימן מ' עמ' רסו.


*אלעד קפלן הוא עו"ד ומנהל ארגון "עתים".