הר הבית ומקום המקדש הוא המקום בו בחר הקב"ה לשכן את שמו והיכלו. אולם געגועיו של עם ישראל והתפילות לשוב אל הכותל המערבי העניקו לכותל קדושה מיוחדת, שלא פחותה מקדושתו של הר הבית.
אמת שמיימית ואמת ארצית
המציאות בה אנו חיים אינה אבסולוטית או אחת בלבד. לכל אחד הפרשנות שלו, וגם מה שנראה לנו כאמת מוחלטת הוא לעתים סובייקטיבי ונובע מהחוויה האישית, ניסיון החיים, הנסיבות השונות ועוד שלל גורמים.
המדרש מספר שבעת בריאת העולם, התעורר ויכוח בין התכונות השונות, האם יש לברוא את האדם. חסד, אמת, שלום וצדק לא הצליחו להגיע למסקנה אחת, האם הבריאה תצדיק את עצמה. עד שבא הקב"ה, השליך את האמת ארצה ובכך קבע כי "אמת מארץ תצמח".
ב-י"ג מידות של רחמים, המידה הראשונה לכאורה חוזרת על עצמה פעמיים: אנחנו סופרים את שם הוי"ה פעם ועוד פעם. לפי חלק מהדעות (שיטת האר"י, הרמ"ק), שמו של הבורא אינו חלק מהמידות. דעה אחרת סוברת כי רק שם אחד נכנס לתוך י"ג המידות (הרב ניסים גאון ורב האי גאון והרי"ף).
אך השיטה המקובלת, בין היתר על-ידי הרמב"ן ורבנו תם, היא ששני שמותיו הן שתי מידות נפרדות:
שם הוי"ה לפני החטא;
שם הוי"ה לאחר החטא.
גם כאן אנו שוב נתקלים בשני סוגים של מציאות בעולם, שתי אמיתות: אמת שהיא אמת מוחלטת, שמיימית, זאת שקיימת בעולם מושלם, שלבני אדם וחווה קשה להגיע אליה; וזאת המעניקה אפשרות שניה, שם הוי"ה שיודע שהחטא יתקיים וצריך להמשיך אחריו, מבלי לשכוח את החיים שיכולים היו להיות לנו ללא החטא.
על פי הדין, על פי האמת המוחלטת, הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. המקום בו הקב"ה בחר לשכן שמו שם. אני רוצה להציע אמת אחרת, אמת ארצית, כזו הגורסת שכיום לכותל המערבי חשיבות לא פחותה מזו של הר הבית, בוודאי חשיבות תרבותית ולאומית.
על פי הדין, על פי האמת המוחלטת, הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. המקום בו הקב"ה בחר לשכן שמו שם.
אני רוצה להציע אמת אחרת, אמת ארצית, כזו הגורסת שכיום לכותל המערבי חשיבות לא פחותה מזו של הר הבית, בוודאי חשיבות תרבותית ולאומית.
סוגי הקדושה ביהדות
יש כמה סוגים של קדושה ביהדות.
בראש ובראשונה התואר 'קדוש' מתאר את המובדל; יום השביעי, עם ישראל, הר הבית, בית המקדש ואפילו הר סיני לזמן מוגבל. המשותף הוא שכולם נתקדשו על ידי הא-ל או למענו ודורשים התנהגות מסוימת במקום, כמו טבילה, חליצת נעליים ועוד.
קדושה נוספת היא כזו הקשורה בא-ל, אך הובדלה בידי בשר ודם.
הדוגמא הברורה ביותר היא בית כנסת: לפני חורבן הבית, עיקר החיים היהודיים התרכז סביב בית המקדש. אך מאז החורבן נאלצו חז"ל למצוא אלטרנטיבה לקיום החיים היהודיים ולמימוש אחדות. כך קמו והיו בתי הכנסת, שמילאו את החלל שנוצר בלב העם. "ואהי להם למקדש מעט"[1] – אלו הם בתי הכנסיות והמדרשיות.
ההלכה קובעת שבכל מקום בו מתפללים או לומדים תורה יש לתת למקום ערך מוסף, קדושה. הגמרא במסכת ברכות אף קובעת כי אם אדם לא יכול להגיע לתפילה במניין, טוב יעשה אם יקבע לעצמו מקום בבית בו הוא מתפלל בקביעות, על מנת להעניק ולו מעט קדושה למקום.
קדושה שלישית היא קדושה הקשורה במקום – ישנם מקומות שאירוע מסוים הוא שקידש את המקום, כמו נס, התגלות או קבורה של אדם צדיק. הקדושה המדוברת כאן מקורה בבני אדם. שום ישות עליונה או הלכתית לא קבעה שהמקום או המעמד קדושים; בני האדם החליטו כך והם אלו שהעניקו למקום נדבך נוסף וקדוש.
בישראל ישנם מקומות רבים שנתקדשו. כמישהי שגדלה בעיר העתיקה בצפת, כיוונתי תיירים רבים אל קברו של האר"י הקדוש והילולת רבי שמעון בר יוחאי הקבור בהר.
מבין המקומות שנתקדשו על ידי בני אדם, המקום הקדוש ביותר הוא כמובן הכותל המערבי. אמנם הכותל המערבי אינו בית כנסת, אך הוא כן הפך להיות מקום של תפילה במרוצת השנים, מקום בו נשים וגברים לאורך הדורות התאוו לשטוח בו תחנונים ובקשות. אם כן, מניין נובעת קדושתו?
מבין המקומות שנתקדשו על ידי בני אדם, המקום הקדוש ביותר הוא כמובן הכותל המערבי. אמנם הכותל המערבי אינו בית כנסת, אך הוא כן הפך להיות מקום של תפילה במרוצת השנים, מקום בו נשים וגברים לאורך הדורות התאוו לשטוח בו תחנונים ובקשות. אם כן, מניין נובעת קדושתו?
קדושת הכותל
במשך 2,000 שנה, מאז חורבן בית שני, היהודים בגולה ישבו ובכו בזוכרם את ציון. מה שהחזיק אותם יחד היה התקווה שיום אחד הם עוד ישובו לממלכה שחרבה ויגשימו את חלומם לשוב ולהתפלל בכותל המערבי, שריד המקדש. האתוס היהודי, האמונה המשותפת, הגעגועים שלהם, התקווה והכמיהה לשוב אל הכותל, הם שהפכו את המקום לקדוש. זו גם הסיבה שהפכנו את הכותל, ולא את הר הבית, להיות סמל העם היהודי בישראל הריבונית.
על פי הדין, לכותל המערבי אין חשיבות או קדושה כלל, ומדובר בחומה חיצונית לבית המקדש. המציאות שהשתנתה והגעגועים של עם ישראל הם שהפכו את הכותל לחשוב וקדוש. הקדושה שניתנה לו בידי בני האדם היא שהפכה את המקום לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו, אך לא פחות מכך, היא הפכה אותו להיות חלק קריטי מההווה שלנו וגם מהעתיד.
כיוון שכל העם כולו התפלל לשוב לציון, הכותל הפך להיות המקום שמאחד, או לפחות אמור לחבר את כל קצוות העם היהודי: חילוניים, חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וכן הזרמים הליברליים – האורתודוקסים המודרניים, הקונסרבטיבים והרפורמים, בישראל ובתפוצות.
בספרו אלטנוילנד, כותב חוזה המדינה תיאודור הרצל כי "בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך". הוא מתאר מציאות רצויה, לא מצויה.
למה כוונתו במשפט "כי הגיע הזמן לכך"? בניית המודל של בית המקדש השלישי אינו פרויקט מהפכני של מכון המקדש. ניסיונות ובירורים לגבי בניית היכל ה' בשלישית עלו עוד בעת העתיקה, אלא שעוד לא בשלה השעה. הגאולה עוד לא כאן. העם רחוק מלהיות מאוחד, אך עוד לא אבדה תקוותנו.
בניית המודל של בית המקדש השלישי אינו פרויקט מהפכני של מכון המקדש. ניסיונות ובירורים לגבי בניית היכל ה' בשלישית עלו עוד בעת העתיקה, אלא שעוד לא בשלה השעה. הגאולה עוד לא כאן. העם רחוק מלהיות מאוחד, אך עוד לא אבדה תקוותנו.
הכותל אינו רק מקום של תפילה ובקשות, הוא האתוס שלנו, הסיפור שלנו.
הסיבה לשמה אני בחרתי להיאבק דווקא על הכותל המערבי היא כי אני רואה בכותל סמל. סמל למדינה ריבונית וחופשית, לחופש דת לגברים ולנשים מכל זרמי היהדות. הכותל המערבי בימינו מהווה את מרכז הכובד של העם היהודי ותפקידו ההיסטורי הוא לחבר בין קצוות העם למען עתיד טוב יותר לכולנו.
הכותל הוא הר הבית שלי.
[1] יחזקאל יא, טז.
*יוכי רפפורט היא מנכ"לית נשות הכותל
